וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל--אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב, מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן" מלכים א' פרק כא"
מחסום ישראלי - כיצד השתלטה
ישראל על אזור בית לחם
חופש התנועה של הפלסטינים במרחב שממערב ומדרום מערב לבית לחם הוגבל מאד לאורך השנים, אבל מאז השבעה באוקטובר הואץ התהליך באופן דרמטי ואף השתכלל מאד. מיפוי שערכנו מציג את החסימות והחסמים שהוצבו באזור, אשר דוחקים את הפלסטינים ומאפשרים לישראל להשתלט על שטחים נוספים באזור.
מחקר זה בוחן את האופן שבו השתלטה ישראל על המרחב שנמצא ממערב ומדרום-מערב לבית לחם. מדובר בשטח שישראלים רבים נוטים לכנות בטעות כ"גוש עציון" ולא במקרה. מאז הקמת כפר עציון, ההתנחלות הראשונה בגדה המערבית, בספטמבר 1967, ישראל השקיעה משאבים עצומים בבניית התנחלויות ותשתיות באזור זה של הגדה המערבית. הטענה שחוזרת ונטענת הן על ידי דוברים ישראלים רשמיים והן על ידי מתנחלים רבים, נועדה להעמיד קו הגנה הסברתי ייחודי להתנחלויות באזור זה, היא כי מדובר באדמות שיהודים קנו לפני 1948 וכי ההתנחלות באזור זה היא מימוש "זכות השיבה" לארבעת הישובים מהם יהודים גורשו ב-1948, היא טענה שקרית. למעשה, כפי שהראנו כאן בעבר, למעלה מ-80% מהאדמות עליהן נבנו ההתנחלויות באזור זה, נבזזו על ידי מדינת ישראל באותם אמצעים שבהם היא בזזה אדמות בשאר הגדה המערבית מאז יוני 1967.
העבודה על פרויקט זה החלה כבר לפני מספר שנים. בעקבות הטבח שביצע חמאס ב-7 באוקטובר 2023 והמלחמה שהחלה בעקבותיו, חופש התנועה של פלסטינים בגדה המערבית השתנה באופן קיצוני. שינויים אלו באו לידי ביטוי גם ואולי אף בעיקר באזור בית לחם, שבו מתגוררת אוכלוסיית מתנחלים גדולה. חשוב עם זאת להדגיש, כי המציאות שנתאר כאן, היא פרי תכנון ומאמצים שמושקעים מזה עשרות שנים במטרה להשתלט על אדמות באזור זה ולגרש מהן את בעליהן. מאמצים שמאז ה-7 באוקטובר התגברו ושוכללו מאוד.
תהליך העבודה
העבודה על מחקר זה כללה מיפוי של מחסומים, חסימות, ומנהרות שהצבא ומתנחלים הציבו ובנו במרחב שמערב בית לחם, במטרה לנטר, לצמצם ובמקרים אחרים למנוע לחלוטין, את יכולתם של בעלי אדמות פלסטינים להגיע לאדמותיהם, באמתלה של ביטחון המתנחלים וההתנחלויות. כל המחסומים והחסימות אותם איתרנו, מסומנים על מפת הגוגל שבתחתית העמוד.
על המפה ישנם סימונים בארבע צבעים שונים:
אדום – חסימות אבנים מאולתרות.
צהוב – מחסומי מתכת (חלקם בעליל צבאיים וחלקם אנו מניחים הוצבו על ידי המתנחלים בלא כל סמכות רשמית).
כחול – שערים של התנחלויות שמשליכים על יכולתם של פלסטינים להגיע לאדמותיהם.
חום – מנהרות מתחת לכבישים עוקפים שישראל בנתה על מנת לחבר בין כפרים ולאפשר לפלסטינים להגיע לאדמותיהם (כפי שנראה להלן 2 מתוכן למעשה חסומות כיום).
חסימת עפר על דרך חקלאית המובילה לאדמות הכפר אל ח'ד'ר מדרום להתנחלות אלעזר
עיקר הממצאים
המפה כוללת 76 נקודות על פי החלוקה הבאה:
-
5 מנהרות מתחת לכבישים עוקפים (שתיים מהן חסומות).
-
11 מחסומים של התנחלויות ושל אזור תעשייה שיש להם השפעה ישירה על גישת פלסטינים לשטחיהם החקלאיים.
-
24 חסימות אבנים מאולתרות.
-
36 מחסומי מתכת.
מנהרה שמחברת בין הכפר אל ח'ד'ר לאדמותיו ממערב לכביש 60, חסומה למעבר כלי רכב ובהמות באמצעות קוביות בטון
השינויים בשטח מאז ה-7 לאוקטובר 2023
-
מאז ה-7 באוקטובר נוספו 21 מחסומים וחסימות שהוצבו על דרכים חקלאיות. כיום ישנם סה"כ 60 מחסומים וחסימות. כלומר למעלה משליש מהמחסומים והחסימות במרחב הוצבו בשבעת החודשים שחלפו מאז תחילת המלחמה. המחסומים והחסימות החדשים באזור זה, נועדו לשתי מטרות שמשתלבות היטב זו עם זו:
1. למנוע מפלסטינים לצאת מהכפרים אל הכבישים העוקפים.
2. לחסום דרכים חקלאיות המובילות לשטחים חקלאיים, בעיקר ממערב לכביש 60.
-
חסימה אחת (על כביש נחאלין בית לחם) הוזזה ממקומה המקורי לנקודה מרוחקת יותר מההתנחלות, על מנת לאפשר למתנחלי נווה דניאל להשתלט על שטח ממערב להתנחלות.
-
מחסום מתכת אחד הוזז ממקומו ונסגר לגמרי ממזרח למאחז הלא חוקי שדה בועז, כדי לאפשר למתנחלים להשתלט על שטחים נוספים סביב המאחז.
-
3 שערים (2 על כבישי הגישה לכפר חוסאן, 1 מדרום לכפר נחאלין) שהיו לפני ה-7 באוקטובר נסגרו מאז לחלוטין.
-
4 שערים דרכם חקלאים פלסטינים יכלו להיכנס לאדמותיהם הסמוכות להתנחלות אפרת, נסגרו לגמרי לכניסת פלסטינים והאדמות אינן מעובדות מאז.
שער שהוצב במיקום חדש ממזרח למאחז הלא חוקי שדה בועז
החסימה על כביש נחאלין-בית לחם במיקומה הנוכחי. מימין ניתן לראות דרך עפר לא חוקית שמתנחלי נווה דניאל פרצו לאחרונה
אדמות תושבי אל ח'ד'ר שנבלעו בתוך גדר ההתנחלות אפרת, שבעליהן אינם יכולים לעבדן מאז ה-7 באוקטובר
מחסום צבאי על כביש הגישה הדרומי לכפר נחאלין סגור מאז ה-7 באוקטובר
צבא או מתנחלים? או בעצם מה ההבדל?
אין בידינו מידע רשמי שיאפשר לנו לקבוע האם רוב המחסומים והחסימות הוצבו על ידי הצבא או המתנחלים, ובמידה והם הוצבו על ידי המתנחלים, האם הדבר נעשה בתיאום עם הצבא או לא. על כל פנים, רובם הגדול של המחסומים והחסימות הללו הוצבו במקומות בהם לא הוצאו צווים צבאיים, שלכאורה היו אמורים להיות קיימים (על פי החוק הצבאי) במידה והיו מוצבים על ידי הצבא. המקרה המובהק ביותר שממחיש זאת, הוא החסימה שהוצבה לפני למעלה משני עשורים על הכביש החולף מדרום להתנחלות נווה דניאל, שהוא למעשה הכביש ההיסטורי שמחבר בין הכפר נחאלין ובית לחם מזה דורות. כביש זה נחסם בלא כל צו צבאי על מנת למנוע מפלסטינים לעבור בסמוך להתנחלות. (תנועת תושבי נחאלין לבית לחם מנותבת מאז חסימת הכביש לכפר חוסאן). גם במקרה זה איננו יודעים לומר האם החסימה המקורית בוצעה על ידי הצבא או המתנחלים, אם כי ברי כי הצבא מודע לה ומתעקש על קיומה. כך או כך, מבחינת הפלסטינים, שיכולתם להכנס לשטחים נרחבים שהולכים וגדלים עם הזמן, נפגעת קשות, בלא קשר לשאלה מי הציב את החסימה.
גבולות המרחב בו עוסק המחקר
המרחב שבו מתמקד מחקר זה הוא למעשה חלק מהשטח החקלאי ההיסטורי מערבית לבית לחם. העיסוק הנפרד במרחב זה שגודלו כ-75 אלף דונם (75 קמ"ר), משקף את העובדה שהוא הונדס על ידי ישראל באופן שניתק אותו מסביבתו, באופן שגם לדעתנו מחייב להתייחס אליו כמרחב בפני עצמו, על אף שהוא נוצר באמצעים מלאכותיים ותוך הפעלת אלימות בלתי פוסקת. גבולו הצפוני של מרחב זה הוא שטח השיפוט של ירושלים לאחר 1967. גבולו המערבי הוא הקו הירוק. גבולו הדרומי הוא כביש 367. הגבול המזרחי הוא כביש 60 (כביש עוקף בית לחם) שלאורכו נבנתה חומת ההפרדה (שבנייתה באזור זה לא הושלמה) וההתנחלות אפרת שנמצא ממזרח לכביש 60.
במרחב זה מספר כפרים וקהילות פלסטיניים: אל ולאג'ה, ואדי פוכין, חוסאן, בתיר, נחאלין וג'בעה. רוב שטחם הבנוי של ששת כפרים אלו (למעט אל ואלג'ה אשר רוב שטחו הבנוי נמצא בתוך שטח שסופח לירושלים לאחר 1967), הוגדר כשטח B בהסכם אוסלו ב' משנת 1995. בנוסף לכפרים אלו ישנן במרחב זה עוד מספר קהילות פלסטיניות קטנות יותר, שבכל אחת מהן מתגוררות בין עשרות למאות בודדות של תושבים: ח'רבת זכריא[1] , חאלת עפאנה, חאלת אל בלוטה ואל מחרור. על פי הערכות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של הרשות הפלסטינית[2] , באזור זה מתגוררים כיום כ-30 אלף תושבים פלסטינים.
בנוסף לכפרים אלו, ישנם מספר כפרים וקהילות פלסטיניות שחלק ניכר מאדמותיהם נמצאות בתוך מרחב זה על אף ששטחן הבנוי נמצא מחוץ לו. החשוב שביניהם לעניין זה הוא הכפר אל ח'ד'ר (עליו נרחיב בהמשך), שכ-90% מאדמותיו נותקו ממנו פיזית, בעוד הכפר עצמו נמצא ממזרח לחומת ההפרדה. כפרים נוספים שחלק מאדמותיהם נמצאות בתוך המרחב הזה הם: ארטאס, בית אמר, בית ג'אלא וצוריף.
אזור מערב בית לחם
התנחלויות ומאחזים
מאז ספטמבר 1967 ועד היום ישראל הקימה במרחב זה אחת עשרה התנחלויות שנועדו לייהד את המרחב ולצמצם את הנוכחות הפלסטינית הענפה שהתקיימה בו במשך דורות. ההתנחלויות הן: הר גילה, בית"ר עלית, נווה דניאל, אלעזר, אפרת, מגדל עוז, בת עין, ראש צורים, אלון שבות, כפר עציון וגבעות (שרשמית נחשבת לשכונה של אלון שבות אם כי בפועל היא התנחלות עצמאית). בנוסף להתנחלויות הללו הוקמו במהלך השנים שנים עשר מאחזים שחלקם הוכשר במהלך השנים.
על פי נתוני הלמ"ס, מספר המתנחלים החיים במרחב זה, עומד כיום על קרוב ל-95 אלף. כלומר במרחב זה של הגדה המערבית ישראל הצליחה ליצור מציאות שבה מספר המתנחלים גדול כמעט פי שלוש ממספר הפלסטינים על אף שמספרה הכולל של אוכלוסיית המתנחלים בגדה עומד על פחות מ-20%. הגורם המרכזי שגורם לעדיפות הדמוגרפית של המתנחלים באזור זה, הוא מספר המתנחלים בהתנחלות החרדית בית"ר עלית, שעומד כיום על כ-68 אלף. ההתנחלויות הללו, למעט בית"ר עלית שמוגדרת כעיר וההתנחלות אפרת שמוגדרת כמועצה מקומית, שייכות למועצה האזורית גוש עציון. בנוסף לכך, הוקמו במרחב זה החל מסוף שנות ה-90 ועד היום, שנים עשר מאחזים שחלקם הוכשרו בדיעבד. בנוסף לכל אלו, ישנו אזור תעשיה השייך למועצה האזורית גוש עציון, הממוקם בין ההתנחלויות אפרת ומגדל עוז.
אדמות הכפר אל ח'ד'ר ממזרח לגדר ההפרדה שבנויה לאורך כביש 60 (עוקף בית לחם)
פרוייקט גדול נוסף שישראל מקדמת בשנים האחרונות באזור זה, הוא סלילתו של כביש חדש (כביש 3742) באורך של כשמונה קילומטרים, שאמור לחבר בין שני כבישי הרוחב המרכזיים במרחב שממערב לבית לחם, שמובילים מערבה לכיוון הקו הירוק: כביש 375 וכביש 367. מדובר בשני כבישים עוקפים שישראל סללה לשם חיבור ההתנחלויות באזור זה עם אזור בית שמש. זה מה שאמר איש הימין הקיצוני וסגן שר הבטחון לשעבר אלי בן דהן, בעניין זה לפני כשלוש שנים: "כביש 3742 מגבעות לביתר, כביש שמחויב במציאות, אמור לסגור את החלק המערבי של אזור גוש עציון". במאי 2021 החלו עבודות סימון של תוואי הכביש המתוכנן בשטח, אך מאז לא העבודות בשטח לא קודמו. בסוף שנת 2022 הצבא הוציא צו תפיסה באזור זה שנועד ככל הנראה להקמת כביש פטרול צבאי, שאמור אף הוא להסלל באזור זה.
כיצד נותק מרחב מערב בית לחם משאר הגדה המערבית?
שני אירועים היסטוריים מרכזיים תרמו לביתוק המרחב הזה משאר הגדה המערבית ב-30 השנה האחרונות. הראשון הוא חתימת הסכמי אוסלו בשנים 1993-1995. כתוצאה מיציאת הצבא הישראלי מבית לחם שבה עובר הכביש ההיסטורי שמחבר את ירושלים עם דרום הגדה המערבית, נסלל כביש עוקף (כביש 60) ממערב לבית לחם ולכפר אל ח'ד'ר, בשטחים שהופקעו לצורך זה. הכביש שנסלל בראש ובראשונה על מנת לשרת את המתנחלים, נותר לאורך רוב השנים מאז סלילתו, פתוח גם לשימוש האוכלוסייה הפלסטינית. במהלך השנים האחרונות הכביש עובר הרחבה משמעותית במטרה להופכו מדו מסלולי לארבעה מסלולי. סלילתו של כביש זה היתה למעשה הפעם הראשונה שבה נוצר חיץ פיזי בין הכפרים והקהילות הפלסטיניים באזור זה ובין חלק ניכר מאדמותיהם. על אף שתחת הכביש נבנו 3 מנהרות שאמורות היו לאפשר לחקלאים להגיע לאדמותיהם מצידו השני, שתיים מהן סגורות ולא ניתן לעבור דרכן.
בעקבות האינתיפאד'ה השנייה בשלהי שנת 2000, הוטלו הגבלות תנועה קשות על הפלסטינים בכל רחבי הגדה המערבית. רוב הכבישים שמחברים בין הכפרים הפלסטינים ובין הכבישים העוקפים נחסמו למשך מספר מספר שנים ותנועת רכבים פלסטינים על הכבישים הבין עירוניים בגדה המערבית צומצמה באופן דרסטי. במקביל, גישתם של חקלאים פלסטינים לשטחים גדולים מאוד סביב ההתנחלויות הוגבלה מאו ואף הופסקה כליל.
באפריל 2002 החליטה ממשלת ישראל על הקמת גדר ההפרדה. בהמשך התברר כי רוב תוואי הגדר תוכנן להיבנות בתוך שטח הגדה המערבית, באופן שיספח בפועל חלקים ניכרים משטחה. תוואי הגדר באזור בית לחם, תוכנן באופן שכל ההתנחלויות אותן מנינו קודם, תוכננו להיוותר ממערב למערכת הגדרות והחומות שישראל בנתה באזור. בניית הגדר באזור זה אומנם לא הושלמה, אבל החלקים שכן נבנו תרמו תרומה מכרעת לניתוקו הפיזי של המרחב שנמצא ממערב לבית לחם, משאר חלקי הגדה המערבית.
מחסום "אל נשאש", היציאה הדרומית מבית לחם
ביזת אדמות הכפר אל חד'ר
הכפר אל ח'ד'ר ממוקם ממערב לכביש ההיסטורי שמחבר בין בית לחם וחברון. שטחו הבנוי של הכפר מתחלק מאז שנת 1995, בעיקר בין אזור A ובין אזור B, שיחד מתפרשים על פני כ-900 דונם (פחות מ-5% מכלל אדמות הכפר). שאר אדמות הכפר הן בשטח C וכל בנייה בהן (למעט כ-180 דונם שעליהן חלות תוכניות מתאר שאושרו על ידי המנהל האזרחי) אסורה לפלסטינים.
בשל מיקומו, והעובדה שאדמותיו כוללות כ-20 אלף דונם, אדמות אל ח'ד'ר סומנו על ידי ישראל, כיעד לביזה נרחבת בארבעת העשורים האחרונים. ההתנחלות הראשונה שנבנתה על אדמות הכפר היתה אלעזר. לשם בנייתה, הצבא הוציא בשנת 1973 צו תפיסה "זמני" ל"צרכי בטחון" (צו תפיסה 3/73). בשנת 1979 הצבא הוציא צו תפיסה נוסף לשם הקמת התנחלות אפרת, אף היא על אדמות אל ח'ד'ר.
לאחר פסק דין בעתירת אלון מורה שניתן בראשית שנת 1980 שבעקבותיו נאלצה הממשלה לפנות את התנחלות אלון מורה לאחר שנבנתה על אדמות פרטיות, עברה ישראל לבזוז קרקעות בגדה המערבית בעיקר באמצעות הכרזה עליהן כ"אדמות מדינה", באדמות כפרים שהליך רישומן בטאבו לא הסתיים עד יוני 1967 (זהו המצב בכשני שליש משטח הגדה המערבית). החל מראשית שנות ה-80 ועד היום כ-2,700 דונם מאדמות אל ח'ד'ר הוכרזו "אדמות מדינה". האדמות הללו למעשה הופקעו מתושבי הכפר ורובן הועברו לרשות ההתנחלויות אלעזר, אפרת ונווה דניאל. במבט כולל, הוקצו באופן רשמי לשלושת ההתנחלויות הללו כ-3,100 דונם מאדמות אל ח'ד'ר, שהם כ-15% מאדמות הכפר. אלא שבנוסף לערוץ הביזה הרשמי של אדמות בגדה המערבית, מתקיים כידוע גם ערוץ פעיל מאוד של ביזה לא רשמית. כך הם הדברים כמובן גם באזור זה.
אדמות הכפר אל ח'ד'ר ממזרח לחומת ההפרדה לאורך כביש 60 שהגישה אליהן חופשית
הקמת מאחזים באדמות אל חד'ר - הערוץ הלא רשמי
בשנים שלאחר חתימת הסכם אוסלו ב' בספטמבר 1995, החלו מתנחלים להקים מאחזים לא חוקיים במטרה להשתלט על שטחים סביב ההתנחלויות. לאחר הקמת ממשלת נתניהו הראשונה ביוני 1996, שרים בממשלה עודדו את המתנחלים להקים עשרות מאחזים חדשים. אחד המאחזים הלא חוקיים שהוקם בשלהי שנות ה-90, היה מאחז "גבעת הדגן", שהוקם על גבעה שבאותה עת היתה במרחק של למעלה מקילומטר מגבולה הצפוני של ההתנחלות אפרת.[1] לאחר פרוץ האינתיפאד'ה השניה הוקמו שלושה מאחזים נוספים על אדמות אל ח'ד'ר: "דרך האבות" מצפון להתנחלות אלעזר, "שדה בועז" מצפון להתנחלות נווה דניאל ו"גבעת התמר", אף הוא מצפון להתנחלות אפרת. סביב כל אחד מהמאחזים הללו נוצרה במהלך השנים חגורה של אדמות חקלאיות בבעלות תושבי אל ח'ד'ר שהגישה אליהן הפכה למוגבלת או לחלוטין בלתי אפשרית. חלפו שני עשורים ובשנת 2021 הוקם המאחז נוסף, חמישי במספר, על אדמות אל ח'ד'ר, "חוות עדן" שמו. בניגוד למאחזים האחרים, מאחז זה הוקם כמאחז חווה שתפקידו מלכתחילה היה להשתלט על שטחים פתוחים בסביבתו.
[1] תוכנית מתאר 410/5 הכוללת בין היתר גם את שטח המאחזים גבעת הדגן וגבעת התמר, אושרה כבר בשנת 1992, אלא שהבנייה במאחזים הללו נעשתה שלא על פי התוכנית המאושרת.
מאחז "חוות עדן"
מאחז "דרך האבות"
בשלהי שנת 2001, הוקם מצפון להתנחלות אלעזר המאחז הלא חוקי "דרך האבות". מאחז זה עלה לכותרות בעקבות סדרת עתירות שהגישו בעלי האדמות עליהן הוא הוקם, לבג"ץ. בשנת 2018 פונו חלק מבתי המאחז לאחר שהממשלה החליטה להכשירו בדיעבד. גם לאחר הפינוי החלקי, נותרו שטחים חקלאיים נרחבים בתוך וסביב המאחז, בלתי נגישים לבעליהם והמאחז ממשיך להוות מוקד הפצת אלימות ולהשתלטות עבריינית על אדמות באזור.
מאחז שדה בועז
מוקד נוסף של השתלטות אלימה על אדמות באזור זה, הוא המאחז הלא חוקי שדה בועז, שהוקם בשנת 2002, כ-1.5 קמ' מצפון להתנחלות נווה דניאל בלב שטח חקלאי מעובד לעילא. מאחז זה הוא אחד מתוך עשרה מאחזים שהממשלה הנוכחית הודיעה בפברואר 2023, כי בכוונתה "להכשיר", והוא הגורם המרכזי שמפיץ אלימות שמטרתה לנשל פלסטינים מאדמות במרחב שבין התנחלות נווה דניאל וכביש 375. מאז ה-7 לאוקטובר כניסת פלסטינים למרחב זה המתפרש על פני למעלה מ-3,000 דונם נמנעת לחלוטין באמצעות מספר חסימות שהוצבו לאורך כביש 60 וכן מכיוון הכפר חוסאן.
חסימת דרך חקלאית שמובילה מהכפר חוסאן לאדמות חקלאיות שמתנחלי מאחז שדה בועז מונעים גישה אליהן
התוכנית להשתלט על מרחב זה מקודמת על ידי מתנחלי מאחז שדה בועז בשבועות האחרונים באמצעות קידום מיזם שהם מכנים "שביל סובב שדה בועז". הכוונה היא לקדם את ההשתלטות על המרחב שנמצא מצפון למאחז. כמובן שהעיתוי אינוי מקרי: הכוונה היא לנצל את היעדרותם הכפויה של בעלי האדמות הפלסטינים מהאזור, כפי שנעשה במרחב שנמצא בין המאחז והתנחלות נווה דניאל.
שלט שמצביע על הגישה ל"שביל סובב שדה בועז"
מאחז שדה בועז הוקם בלב שטח חקלאי פורה של תושבי הכפרים אל ח'ד'ר וחוסאן
חלקה שמתנחלים ממאחז שדה בועז נטעו עליה כרם
השתלטות מתנחלים על חלקה שפלסטינים תושבי אל ח'ד'ר גורשו ממנה לאחר הקמת המאחז בשנת 2002