קהילות רועים בסכנה - מע'ייר א-דיר

השבוע התחלנו לפרסם כאן סדרת פוסטים שעוסקת בקהילות רועים פלסטיניות המצויות להערכתנו בסכנת גירוש גבוהה. זאת לאחר שלמעלה מ-30 קהילות ומקבצי רועים פלסטינים גורשו ממקומות מגוריהם בשנתיים האחרונות.

בפוסט הראשון בסדרה עסקנו בקהילת אם אל ח'יר שההתנחלות כרמל בדרום מזרח הר חברון, נבנתה בצמוד לה. היום אנו מצפינים לאדמות הכפר דיר דבואן ממזרח לרמאללה. כ-5 קילומטרים מדרום מזרח לכפר ישנה קהילה בדואית בת כמה עשרות משפחות, השייכת לשבט הכעבנה, שנקראת מע'ייר א-דיר. כמו רוב הבדואים בגדה המערבית, גם אנשי הכעבנה גורשו על ידי ישראל מהנגב אל הגדה המערבית, לאחר 1948. במהלך השנים חלקם המשיכו לנוע צפונה והתיישבו באזורי המרעה הפתוחים שנמצאים בין הכפרים הפלסטינים ממזרח לרמאללה ובין בקעת הירדן. באזורים אלו הם יכלו להמשיך ולהתקיים על עדריהם.

תצלום אוויר משנת 1986 מלמד שמע'ייר א-דיר היה כבר קיים. תושבי המקום מספרים כי הם הגיעו למקום לאחר סיכום עם הצבא שדרש מהם להתפנות מהמקום הקודם בו הם התגוררו, כמה קילומטרים מזרחה לשם, בשל היותו במקום שהצבא הכריז עליו כ"שטח אש".

בסוף שנות ה-90 הוקם כמה מאות מטרים מדרום לכפר, מאחז בלתי חוקי בשם מצפה דני. המאחז האלים והמבודד הוקם כשלוחה של התנחלות אלימה ומבודדת נוספת בשם מעלה מכמש, שהפכה במהלך השנים האחרונות לאחד מקיני טרור המתנחלים הרעילים ביותר בגדה המערבית.

סליחה, היום לא מדובר על ההתנחלות מעלה מכמש, אלא על מה שהמתנחלים החלו לאחרונה לכנות "גוש מכמש". כיצד הפך אם כן, "גוש מכמש" לאחד מקיני הטרור הקשים בגדה? תושביהם של מאחזי פרא נוספים שהוקמו באזור, השתלטו תוך שימוש באלימות חולנית, על עשרות אלפי דונם בין ואדי אל קלט בדרום ועד ואדי א-סיק בצפון.

הצעיר מבין המאחזים הללו הוקם שבועות ספורים לפני ה-7 לאוקטובר, כחצי קילומטר מדרום למע'ייר א-דיר. למאחז קוראים 'רוח הארץ' והוא הוקם כחוות בקר במטרה לגרש את תושבי מע'ייר א-דיר מאדמות המרעה בהן הם רעו עשרות שנים. כמו מאחזים נוספים מאותו ז'אנר, גם המאחז הזה הוקם על חלקה שרשומה כאדמת מדינה ירדנית בצמוד לגבול שטח אש 929 - כאשר השאיפה היא להשתלט על אלפי דונם מכל הבא ליד, בתוך ומחוץ לשטח האש (שברוב שטחו ספק אם אי פעם התקיימו אימונים צבאיים).

נחזור למע'ייר א-דיר: הצבא היה זה שהעביר את תושבי הכפר למקומם הנוכחי, אבל הישוב במקום מעולם לא הוסדר ולכן לא ניתן לבנות במקום באופן חוקי. על חיבור לרשת המים והחשמל כמובן אין על מה לדבר ובטח שלא על דרכים סלולות. החיים במקום מעולם לא היו בגדר פינוק, אבל כניסתם של עוד ועוד מתנחלים אלימים לאזור, הפכה את החיים במקום לקשים הרבה יותר, עוד הרבה לפני ה-7 לאוקטובר.

ומה קורה במקום מאז ה-7 לאוקטובר? המתנחלים והצבא אוסרים כליל על תושבי הקהילה לצאת למרעה ולו במרחק של עשרות מטרים מבתיהם. כל ניסיון לצאת למרעה מביא למקום צבא ומליציות מתנחלים חמושות שמתנפלים על הרועים. לטקטיקה הזו ישנן שתי מטרות. האחת ברורה והיא אפשר למתנחל עם הבקר להשתלט על שטחי המרעה באזור. המטרה השנייה היא לשבור את תושבי מע'ייר א-דיר כלכלית. שכן אם אין מרעה, צריך לקנות מספוא לצאן, מה שהופך את גידול הצאן ללא כלכלי.

קהילת מע'ייר א-דיר היא הקהילה הפלסטינית הכמעט יחידה שנותרה ממזרח לכביש אלון בין קו הרוחב של ירושלים וצומת תפוח. מדינת ישראל וקבלני המשנה שלה בשטח, מתים להעיף אותה משם - עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה