קביעת מיקומם של מאחזי החוות

ממשיכים היום לפוסט נוסף בסדרת הפוסטים שאנו מעלים כאן בעקבות פרסום הדו"ח החדש שלנו על מאחזי החוות בגדה המערבית. היום נעסוק בשאלת בחירת המיקום של המאחזים, שהמתנחלים כפי שנראה, משקיעים בה לא מעט מחשבה.

מיקומם של המאחזים נבחר בקפידה על מנת להימנע מסיבוכים משפטיים שיחייבו את פינויים במידה ויוגשו כנגדם עתירות בדרישה לפנותם. לפיכך, רוב המאחזים יושבים על אדמות שנרשמו בטאבו כאדמות מדינה, או כאלו שישראל הכריזה עליהן כאדמות מדינה, או כאלו שהמתנחלים מאמינים שניתן יהיה להכריז עליהן אדמות מדינה בדיעבד מאחר שהן אינן מעובדות. אלו מכונות על ידי המנהל האזרחי "אדמות סקר". מיקומם של המבנים על "אדמות מדינה" או "אדמות סקר" קריטי למניעת התערבות אפשרית של בג"ץ, שמעניק למדינה מרחב תמרון כמעט בלתי מוגבל, על מנת להכשיר כל בנייה בלתי חוקית על קרקע שהיא מתכחשת להיותה בבעלות פלסטינית פרטית. אלא שלמיקום המבנים הארעיים או הקבועים המוקמים על ידי המתנחלים אין קשר לסוג הבעלות על הקרקע בשטחים עליהם המתנחלים חולשים בפועל סביב אותם מאחזים, הכוללים מרחבים עצומים שאין מחלוקת על היותם בבעלות פלסטינית פרטית. הנחת העבודה (המאוד ריאלית יש להודות) של המתנחלים היא שלמערכת אכיפת החוק אין כל כוונה או רצון להגן על זכויותיהם של בעלי קרקעות פלסטינים להגיע לאדמותיהם סביב אותם מאחזים. על כן, מיקומם המדויק של המבנים הפך לעניין שולי בכל הקשור לעיצוב המציאות סביב מאחזי החוות.

שיקול משמעותי נוסף במיקום המאחזים הוא מקסום אפקט ההשתלטות על שטח פתוח סביב המאחז. לפיכך, על המאחז להיות מרוחק דיו מהתנחלויות או מאחזים קיימים, אם כי לא מרוחק מדי, על מנת שניתן יהיה להגיע במהירות למקום ולסייע למתנחלים השוהים בו במקרה של התנגשות אלימה עם אותה אוכלוסייה פלסטינית, שתושבי המאחז אמונים על גירושה. התוצאה היא שעל אף שבכל מאחז מתגוררים אנשים ספורים, יכולתם לשנע כוחות חמושים של מתנחלים ובעיקר של הצבא שמספק לכל המאחזים שירותי אבטחה צמודים, מבטיחה להם עליונות מקומית על פני הפלסטינים, כמעט בכל זמן ומקום בו הם בוחרים להקים מאחז חדש. כאן ראוי להדגיש שוב כי כל אחד ממאחזי החוות מהווה חלק ממערכת אזורית של התנחלויות ומאחזים נוספים, שפועלים במקביל מכיוונים שונים במטרה להשיג שליטה על מקסימום שטח. חשוב לזכור נקודה זו, מכיוון שעל אף שמחוללי רוב האלימות הם מתנחלים שאכן קשורים למאחזים הללו, לא כולם בהכרח מתגוררים בהם כל הזמן. למעשה קיימת ניידות גבוה בין המאחזים ובין עצמם ובין המאחזים וההתנחלויות, שתושביהן מהווים עתודת כוח אדם חיונית למאחזים.

בחירת המיקום קשורה להיבט חשוב נוסף: גבולותיהם של שטחים שהוכרזו כ"שטחי אש" בגדה המערבית ובפרט בשוליה המערביים של בקעת הירדן. שטחי אש מוכרזים פורמלית כשטחים צבאיים סגורים עבור כל אזרח, למעט "תושבים קבועים" בשטח. ישראל מסרבת כידוע להכיר בכל תושבי הקהילות הפלסטיניות המתגוררות בתוך שטחים שהוכרזו כ"שטחי אש", כתושבים קבועים ובאופן רשמי היא טוענת כי הם מתגוררים במקום באופן בלי חוקי. על מנת להימנע מסיבוכים משפטיים גם בהיבט זה, בחירת מיקומם המדויק של חלק מהמאחזים החדשים, נעשית תוך תכנון מוקפד שהמבנים יוצבו ממש על גבול שטח האש, כאשר שטחי המרעה שעליהם המתנחלים משתלטים הם כמובן בתוך שטח האש עצמו. מצב זה מלמד על כך שהגופים שעומדים מאחורי מפעל מאחזי החוות, סימנו כמטרה להשתלט על אותם שטחים נרחבים שהוכרזו כ"שטחי אש" על ידי הצבא, שהיסטורית שמשו ובמקרים רבים עדיין משמשות את הקהילות הפלסטיניות כשטחי מרעה הנחוצים לכלכלתם ושימור אורחות חייהם. אין כל ספק שהצבא והמנהל האזרחי מודעים היטב לפרט הזה והם מאפשרים למתנחלים לעשות בשטחי אש פיקטיביים אלו כבתוך שלהם.

על פי עדויות רבות של פלסטינים שהגיעו לידינו, בניית המאחזים בסמוך לשטחי אש, משרתת מטרה חשובה נוספת: יכולתם של המתנחלים להזעיק את הצבא ואת המנהל האזרחי בכל פעם שהם מבחינים בפלסטינים שמעבדים קרקעות או רועים באותם שטחים המוגדרים כ"שטחים צבאיים סגורים". עדויות מסוג זה שחוזרות על עצמן באזורים שונים של הגדה המערבית, מלמדים על שיתוף הפעולה העמוק והשוטף הקיים בין המתנחלים, הצבא והמנהל האזרחי, שפועלים יחד על מנת למנוע מפלסטינים כניסה לאותם שטחים נרחבים מאוד. שיתוף פעולה זה, שבמסגרתו המתנחלים הופכים למעין פקחים בשירות רשויות המדינה, אינו מפתיע. אחרי הכל מדובר ב"מערכה על שטח C" הדורשת גיוס ושיתוף פעולה בין כל ה"יחידות".

מפת המאחזים והדו"ח המלא - https://bit.ly/3MZwV37