עשהאל? מעשה ידי אדם!

ממשיכים עם סדרת הפוסטים המוקדשים לקהילות רועים פלסטיניות שגורשו. 

נכון להיום, מדובר בכ-25 קהילות רועים שכל או חלק מתושביהן גורשו מאז התקפתו הרצחנית של החמאס ב-7 באוקטובר. כל אחד מהגירושים הללו הוא אירוע שיא בשרשרת אירועים שהחלה שנים, לעיתים אף שנים רבות, קודם לכן. ברוב המקרים המתנחלים המעורבים בגירוש הקהילות, גרים במאחזים לא חוקיים, שתושביהם משתלטים על שטחים למטרות רעייה וחקלאות. האלימות הזו היא חלק מתוכנית סדורה שמטרת העל שלה היא גירוש האוכלוסייה הפלסטינית מחלקים הולכים וגדלים של הגדה המערבית.

אזור דרום הר חברון מככב מזה עשורים בליגת העל של אלימות המתנחלים. בשנים האחרונות, חלק ניכר מהאלימות באזור זה, מתרחש באדמות הכפר א-סמוע, ומקורו במאחזי חוות שהוקמו בשנים האחרונות. היום נחזור ונתמקד במה שקורה סביב המאחז עשהאל, שממשלת ישראל המושחתת והגזענית החליטה בפברואר האחרון, "להכשיר". סביב מאחז עשהאל גורשו בשבועות האחרונים שלוש קהילות רועים שונות. שלוש קהילות רועים נוספות גורשו מאזור שנמצא כמה קילומטרים מערבה, על ידי תושבי מאחזים נוספים, עליהם כתבנו כאן לפני מספר שבועות (https://bit.ly/46UCKZA).

לפני כעשרה חודשים הקדשנו פוסט למאחז עשהאל ובו תיארנו את מה שהתרחש סביבו, לאחר שבשנת 2019 הוקם לא רחוק ממנו מאחז-חווה נוסף, בשם חוות מקנה יהודה. (https://bit.ly/48j6ctH). 

אנחנו מזכירים את הפוסט הקודם, כדי להדגיש שהטבח שערכו אנשי חמאס ב-7.10, תפס את מתנחלי האזור הזה באמצע מבצע השתלטות אלים על אלפי דונם נוספים, שכלל פריצות דרכים, השתלטויות חקלאיות ותוכניות להקמת מה שנראה כמו מאחז חווה נוסף, דרומית לעשהאל. גל אלימות המתנחלים שפרץ מייד עם פתיחת המלחמה, הביא לגירושן של לפחות שלוש קהילות רועים שונות באזור זה: ח'רבת אל רד'ים, עתיריה ומקתל מסלם. לאחר גירוש שלוש הקהילות הללו, שנמצאות כולן מדרום לכביש 317, המתנחלים שולטים למעשה על מרחב של קרוב ל-20 אלף דונם, המשתרע בין הכביש ובין גדר ההפרדה.

מאז גירוש הקהילות הללו, המתנחלים באזור עושים כל שביכולתם כדי למנוע את חזרת הפלסטינים המגורשים לבתיהם. סביב ולעיתים בתוך הכפרים המרוקנים מאוכלוסייתם, מפטרלות מיליציות מתנחלים, במספר כפרים מונטשים מתנחלים תקעו דגלי ישראל ובאתר אחד (עתיריה) המתנחלים הקימו פרגולת מתכת שאמורה לשמש מטיילים ישראלים שהם מתכננים להביא למקום. ברור אם כן, שגם אם המתנחלים לא ידעו מתי תיפול בידיהם הזדמנות לגרש את תושבי הקהילות הללו, הכל כבר היה מוכן כאשר ההזדמנות אכן הגיעה, לאחר אירועי ה-7 באוקטובר.