מסלול אופנועים גיתית

מגוונות הן שיטות ביזת הקרקע שישראל מפעילה בגדה המערבית: פעם, היא מפקיעה אדמות "לצרכי ציבור"; פעם מדובר, ב"הכרזה על אדמות מדינה"; ופעם ב"נכסי נפקדים" - שלרבים מהם ישראל לא מאפשרת לחזור לגדה, כדי להבטיח שהם ישארו "נפקדים". שיטה אחת נוספת, נבזית במיוחד, נקראת "תפיסה זמנית לצרכי בטחון". על שיטת הביזה הזו, פרסמנו לפני שלוש שנים דו"ח מפורט שמומלץ לעלעל בו בהזדמנות. את הקישור לד"ח תמצאו בהערה הראשונה.

ישראל הקימה מסוף שנות ה-60 ועד ראשית שנות ה-80, עשרות התנחלויות על שטחים בבעלות פלסטינים שהיא "תפסה". הטענה, שאושררה פעם אחר פעם על ידי שופטי בג"ץ במהלך שנות ה-70, היתה שההתנחלויות נדרשות ל"צרכי בטחון". רק בעקבות בג"ץ אלון מורה, בשנת 1979, המדינה התחייבה להפסיק לתפוס קרקעות נוספות עבור התנחלויות חדשות, התחייבות שהיא לא עמדה בה.

על כל פנים, עשרות ההתנחלויות שהוקמו עד אז, ביניהן: קרית ארבע חברון, רועי, מיצד, בית אל ומתתיהו, ממשיכות עד היום להתקיים על קרקעות בבעלות פלסטינים שהצבא כנראה חייב אותן (עדיין), על מנת להגן על "בטחון מדינת ישראל". אבל אל דאגה, ביום שהצורך הבטחוני יסתיים, ישראל מתכוונת לפנות את ההתנחלויות הללו ולהחזיר את האדמות לבעליהן החוקיים. רק אל תשאלו מתי זה יקרה.

את אחד משיאי אבסורד התפיסות "הזמניות" ל"צרכי בטחון", ניתן למצוא בהתנחלות קטנה ומבודדת שנבנתה בשנות ה-70 על אדמות הכפר עקרבה. להתנחלות הזאת, שהולכת והופכת בשנים האחרונות לעוד מוקד רעיל של אלימות מתנחלים, קוראים גיתית מתגוררים בה כיום כ-500 תושבים. על סיפור הקמתה של גיתית, כתבנו כאן לפני קצת פחות משנתיים (https://bit.ly/3mzOES6).

הסיפור הזה עלה לפני כ-50 שנה לכותרות, לאחר שהצבא ריסס את אדמותיהם של תושבי עקרבה שברוב חוצפתם סרבו לעוזבן בהוראת הצבא, שבסך הכל רק רצה לבזוז אותן על מנת להעבירן למתנחלים. מדובר בשטח בן למעלה מ-3,000 דונם, שנמצא קילומטרים ספורים מצפון להתנחלות גיתית, בתוך בקעה רחבה ופוריה מאוד, שבערבית מכונה 'אל ליפג'ם'. על מנת לממש את התוכנית הזו, הצבא הוציא בשנת 1972 צו תפיסה "זמני" ל"צרכי בטחון", שכלל את כל 3,000 הדונם הללו, שהועברו כמובן בסוף למתנחלי גיתית על מנת שהללו יעבדו אותם.

ואכן במשך שנים ארוכות, מתנחלי גיתית עיבדו את השטחים הללו ועוד שטחים חקלאיים רחבי ידיים נוספים, שנבזזו והועברו להם באותה שיטה. עד שרובם מתישהו החליטו שנמאס להם לעבוד קשה. מאז, הם מעדיפים להשכיר את אותם שטחים שהם קבלו, לכל מיני אנשים שיעבדו אותם וישלמו להם דמי שכירות. במידה ואתם עוקבים אחרי העמוד הזה די זמן, לא תתפלאו ודאי לקרוא שחלק מהאדמות הללו הושכרו בסוף לפלסטינים. על התופעה הזו, שמתרחשת גם בתנחלויות נוספות בבקעת הירדן, פורסמה בשנת 2013 כתבה ארוכה בעיתון 'הארץ'. (קישור בהערה הראשונה).

לפני כחצי שנה, כמה מתנחלים מגיתית הגיעו למסקנה שיש דרך עוד יותר מגניבה לעשות כסף מאותן אדמות שהועברו להם כזכור "באופן זמני לצרכי בטחון": להקים במקום מסלול אופנועי מוטורקרוס. בעמוד הזה תוכלו להתרשם ממגוון הפעילויות שמתקיימות במקום: https://bit.ly/3v1IQIA

מדובר בחלק ממגמה שהולכת ותופסת תאוצה בשנים האחרונות, אשר במסגרתה יותר ויותר אזורים של הגדה המערבית, הופכים למין לונה פארק גדול של ישראלים שבאים לעשות חיים.

המסלול שמתנחלי גיתית הקימו באדמות אל ליפג'ם, אינו מסלול המירוצים הראשון שהוקם בגדה. בשנת 2017 הוקם בלא אישורים ובניגוד לחוק (צו הריסה 33/17), מסלול מירוצים מצפון להתנחלות פצאל. אה כן, המסלול הוקם בזמנו בסיוע משרד התרבות והספורט.

אך מתבקש לדעתנו, שמשרד הביטחון הוא זה שיפרוש את חסותו על מסלול האופנועים שמתנחלי גיתית הקימו על אדמותיהם החקלאיות הפרטיות של תושבי עקרבה. אחרי הכל מדובר באדמות תפוסות ל"צרכי בטחון".