מחסום ישראלי - צוריף

ביום שישי שעבר (23.5.2024) פרסמנו דו"ח קצר המתאר את האופן שבו מתנחלים השתלטו על רוב השטח שנמצא ממערב לבית לחם (כ-75 אלף דונם), באמצעות עשרות מחסומים וחסימות שהוצבו על כבישים ודרכי עפר חקלאיות. 

3 קילומטרים הפרידו בין הכפרים צוריף ואל ג'בעה כאשר ישראל כבשה את הגדה המערבית ביוני 1967.

3 קילומטרים שזמן קצר לאחר כיבוש הגדה, נפרץ בתוכם כביש חדש שנועד לחבר את כפר עציון - ההתנחלות הראשונה שהוקמה בגדה המערבית ואת ההתנחלויות שהוקמו בסמוך לה (אלון שבות וראש צורים) בשנים שלאחר מכן, עם האזור שמדרום לבית שמש (שפלת יהודה). לימים הכביש הזה כונה כביש 367 – הכביש העוקף הראשון שישראל סללה בגדה המערבית. עם גידולן של ההתנחלויות, הוא הפך לכביש שאלפי מתנחלים נוסעים עליו מדי יום, בדרכם למרכז הארץ. 

בסוף שנות ה-90 הוקם כחצי קילומטר ממזרח לנקודה שבה כביש 367 חוצה את הקו הירוק, על אדמות תושבי  אל ג'בעה, מחסום מאולתר. עם פרוץ האינתיפאד'ה השניה בסוף שנת 2000, המחסום המאולתר הזה התמסד ובשנים 2007-2009 משרד הבטחון הפך אותו ל"מעבר ג'בעה" כחלק מפרוייקט בניית גדר ההפרדה. עד ה-7 לאוקטובר אלפי פלסטינים עברו בו מדי יום בדרכם לעבודה בתוך ישראל ובחזרה לבתיהם. אלא שמאז ה-7 לאוקטובר פלסטינים אינם מורשים לעבוד בישראל ו"המעבר" משמש כמעט אך ורק מתנחלים.

דבר נוסף שקרה באזור זה בראשית האינתיפאד'ה השניה הוא סגירתו של הכביש ההיסטורי המחבר בין הכפרים צוריף ואל ג'בעה. סגירתו של כביש זה מצידו הדרומי של כביש 367, לא מאפשרת לתושבי צוריף לצאת מהכפר צפונה לכוון אל ג'בעה ולא מאפשרת להם לעלות כלל על כביש 367. זהו המחסום המשמעותי ביותר במהלך הגדול של סילוק פלסטינים מהמרחב שממערב לבית לחם. שכן מחסום זה למעשה חוסם את גישתם של עשרות אלפי תושבי צוריף ותושבי הכפרים ממזרח (בית אמר וצפא) ומדרום ( ח'רס, נובא, בית אולא ותרקומיא) אל כביש 367.

כך התקבע המצב שרק תושבי אל ג'בעה מורשים לנסוע באופן קבוע על כביש 367, שכן זה הכביש היחיד שמחבר את הכפר עם שאר הגדה המערבית.  כל שאר הפלסטינים תושבי הגדה המערבית מנועים מלעשות שימוש בכביש זה בכל רגע שישראל מחליטה, בשל סגירתו לכניסת פלסטינים בצומת בית פג'ר ("צומת הגוש") ובשל סגירת כביש הגישה הדרומי לכפר נחאלין. זה המצב מאז ה-7 לאוקטובר ועד היום.