מזהים את המתנחל?

במסגרת סדרת הפוסטים שלנו על ההתנחלויות בהן גרים חברי כנסת ושרים בממשלה, אנו מקדישים את הפוסט הנוכחי להתנחלות אריאל, בה מתגורר ח"כ אורן חזן מהליכוד. אריאל מתוארת פעמים רבות כ"עיר ואם בישראל" וכחלק מ"גושי ההתנחלויות" שבכל מקרה יוותרו בידי ישראל אם וכאשר ישראל תפנה חלק מההתנחלויות. מעטים יודעים שאריאל ההתנחלות הרביעית בגודלה בגדה מבחינת גודל האוכלוסייה, חודרת עד לאמצע הגדה המערבית ותרומתה לביתור חלקה הצפון מערבי של הגדה מהערבית היא קריטית. אריאל הוקמה בשנת 1978 על ידי גרעין חילוני בעיקרו של עובדי התעשיה האווירית. כיום חיים בה כ-20,000 איש וכמחצית מאוכלוסייתה של אריאל היא של מהגרים רוסים שהגיעו בשנות ה-90, ולכן מדובר גם באחת ההתנחלויות החילוניות ביותר בגדה המערבית.

אריאל הוקמה על אדמות הכפרים הפלסטינים: סלפית, מרדא וכיפל חארת' באמצעות צווי תפיסה צבאיים שהוצאו בין השנים 1978-1979 בטוענה המופרכת שהקמתה נדרשת לצרכי ביטחון. שלושת הצווים יחד כללו שטח עצום של 4,150 דונם. כפי שקרה בחלק מההתנחלויות שהוקמו על בסיס צווי תפיסה צבאיים (שאמורים על פי החוק להיות "זמניים"), במקום נעשו בראשית שנות ה-80 הכרזות על אדמות מדינה וזאת על מנת לעקוף את בעיית "הזמניות" של התפיסות הצבאיות. בשנת 1999 נחתמה מפת שטח השיפוט של אריאל והיא כוללת 11,560 דונם המשתרעים על 10 קמ' מהנקודה המערבית ביותר ועד הנקודה המזרחית ביותר.

השטח הבנוי של אריאל אף הוא ארוך וצר ומתפרש על פני שרשרת של גבעות ועמקים שאורכם כ 6 קמ'. הסיבה לכך קשורה לאופן שבו ישראל השתלטה על מאות אלפי דונם מאדמות בגדה באמצעות הכרזתה עליהם כאדמות מדינה. רוב ההכרזות כללו שטחים טרשיים יחסית המצויים בעיקר על הגבעות. אלא שאותם שטחים טרשיים היו במקרים רבים גם כן מעובדים. תצלומי אוויר מראשית שנות ה-80 מראים שחלק ניכר מהשטחים שהוכרזו אדמות מדינה שעליהם אריאל נבנתה היו בהחלט מעובדים.

בראשית חודש דצמבר אנו מתכוונים לפרסם דו"ח כולל על המנגנון שפועל מאחורי מדיניות ההכרזות על אדמות מדינה בגדה המערבית ובו יחשפו עוד פרטים רבים נוספים על האופן שבה השיטה פועלת. עד אז אם שואלים אתכם האם אריאל היא התנחלות, תזכרו שהתשובה היא כן!