מדוע הוקמה ההתנחלות מעלה אדומים? לטובת הפלסטינים!

ביום רביעי (14.6.2023) פרסמנו יחד עם ארגון 'חקל' את דו"ח "הופקע מהקשרו". הדו"ח עוסק בצווי ההפקעה לצרכי ציבור שהצבא הוציא עד סוף שנת 2022 (https://bit.ly/3p4RN34). פוסט שני בסדרה.

התנאי המשפטי להוצאת צו הפקעה, הוא שהצו ישמש את האוכלוסייה הפלסטינית. על אף זאת, כפי שהראנו בדו"ח, כמחצית מהשטח שהופקע, משמש בפועל רק מתנחלים. המקרה הקיצוני ביותר שממחיש את התופעה הזאת, היא ההתנחלות מעלה אדומים. בשנים 1975 ו-1977 הצבא הוציא שני צווי ההפקעה שנועדו לשם הקמת ההתנחלות מעלה אדומים. ההתנחלויות הישראליות מוגדרות כולן כשטח צבאי סגור עבור פלסטינים תושבי הגדה, והם אינם רשאים להיכנס לשטחיהן בלא היתר מיוחד מהצבא. בפוסט היום, נספר את סיפור הקמתה של התנחלות מעלה אדומים. הטקסט לקוח מתוך פרק המבוא של הדו"ח. קישור לדו"ח המלא בהערה הראשונה.

שבועות ספורים לאחר כיבוש הגדה המערבית ביוני 1967, סיפחה ישראל באופן חד-צדדי ובניגוד לחוק הבינלאומי, כ-70 אלף דונם לשטח השיפוט של ירושלים, ובכך גם לשטחה הריבוני. שטח זה כלל בין היתר גם כ-1,200 דונם מאדמות הכפרים בית חנינא וקלנדיה, עליהם נבנה לימים אזור התעשיה עטרות בצפון שטחה המוניציפאלי של העיר, ששורטט מחדש. אלא שתוך מספר שנים הסתבר כי הפיתוח המואץ של "ירושלים המאוחדת" תבע שטחי תעשיה נוספים, גדולים בהרבה. לשם כך הופנה המבט מזרחה, אל שטחי הגדה שנותרו מחוץ לקווי הסיפוח. מדובר באזור ח'אן אל אחמר, שמדרום לו בקעה מדברית נרחבת בה רעו וחיו בדואים בני שבט הג'הלין, לאחר שבשנת 1948, ישראל גירשה רבים מהם מצפון-מזרח הנגב אל הגדה, אז תחת שליטה ירדנית. ח'אן אל אחמר משך את תשומת לבן של ממשלות גולדה מאיר ויצחק רבין (1969-1977) שחיפשו אתרים להקמת שטחי תעשיה חדשים שידביקו את קצב הביקוש באזור ירושלים. על המאמצים הללו ניצח השר ללא תיק ישראל גלילי, ראש ועדת השרים לענייני התיישבות, שדנה באותן שנים בקדחתנות בהקמת התנחלויות בכל השטחים הכבושים (ובכללם רמת הגולן, רצועת עזה וסיני).

ממשלות ישראל פעלו באותן שנים על מנת לרצות אינטרסים ולחצים סותרים מבית ומחוץ. מחד, הלכו וגברו הקולות בציבור, שזכו לתמיכה גם מגורמים בממשלה, ובעיקר במפלגת השלטון, המערך, להקים התנחלויות ולהרחיבן. מאידך, בפרט לאחר מלחמת יום כיפור (אוקטובר 1973), הופעל על ישראל לחץ בינלאומי להימנע מהקמת התנחלויות והרחבתן. בניסיון ללכת בין הטיפות, עלה הרעיון להקים במעלה אדומים, מה שהוגדר אז "מחנה עובדים". אחרי הכל, במקום עמד לקום אזור תעשיה שישרת את "ירושלים המאוחדת" וסביבתה ומה טבעי יותר מאשר לאפשר לאותם "עובדים" להתגורר בקרבת מקום? ב-24 בינואר 1975 כתב גלילי לרבין מכתב שכותרתו "מחנה לעובדים במעלה אדומים", בו הפציר ברה"מ להפקיע קרקעות לשם הקמת ה"מחנה" והתריע על ההשלכות האפשריות במידה וההפקעה לא תתבצע בהקדם:

אני ממליץ מאוד להתחיל בדבר בלא כל דיחוי, בהתאם למתוכנן. בפגישות שהיו לך וכן לי עם אנשי "[גוש] אמונים" בעניין התנחלויות בשומרון קראנו להם לחזק את הישובים בגולן, בבקעה ובפתחה [פתחת רפיח] וכן הזכרנו כי על הפרק החלטה חיובית בנושא מעלה אדומים. לדברנו בנושא זה היתה השפעה חיובית בקשר לתסיסה ואין לי ספק כי העיכוב בהקמת המחנה יתפרסם ברבים ויצית יוזמות בלתי רצויות... אני משוכנע שיש להתחיל מייד... אני מבחין בין מגורים ארעיים ובין שיכוני קבע. מגורים ארעיים יכולים להיות בטיפול המחלקה להתיישבות ושיכוני קבע – בטיפולו של משרד השיכון. מכל מקום, מחמת הרגישות – הנושא טעון הסדרה מהירה, שהרי סוף-כל-סוף הענין כבר מתחיל להתגלגל... לנושא שתהיה לו משמעות מדינית שלילית... בממשלה הוחלט על ועדת שרים להפקעת קרקע בנושא ענתות ומעלה אדומים. שר המשפטים המליץ שיו"ר הועדה יהיה שר האוצר. הפניתי ליבו של שר החקלאות לכך והוא ודאי יהיה איתך בקשר בעניין זה.

קצת למעלה משלושה וחצי חודשים חלפו לפני שהתברר ש"מחנה העובדים" שהשר גלילי דחף להקמתו נזקק לשטח גדול מאוד. ב-1 לאפריל 1975, חתם המפקד הצבאי של הגדה המערבית על צו להפקעת שטח בן למעלה מ-28 אלף דונם, שהופקעו מ-7 קהילות פלסטיניות שונות: אל עיזריה, אבו דיס, ח'אן אל אחמר, נבי מוסא, ענאתא, עיסאוויה וא-טור. באמצעות צו הפקעה זה – שהיה ונותר הגדול ביותר שהוצא אי פעם בגדה - וצו הפקעה קטן יותר משנת 1977, השתלטה ישראל על חלק ניכר מהשטח הפתוח בין ירושלים ליריחו, ובתוכו גם קטעים מהכביש ההיסטורי בין שתי הערים (כיום כביש 1). כך הונחה התשתית המשפטית להכרזה הרשמית על הקמת מעלה אדומים, שנים ספורות לאחר מכן, בתקופת ממשלת בגין הראשונה (1977-1981).

גם כיום, בחלוף למעלה מ-47 שנה מאז נחתם צו ההפקעה הראשון עבור מעלה אדומים, שטחם הבנוי של ההתנחלות, של אזור התעשיה מישור אדומים הצמוד לה ממזרח, ושל ההתנחלות מצפה יריחו שרוב שטחה כלול באותו צו אינו עולה על 7,000 דונם – פחות מרבע השטח שהופקע. בשנים שלאחר מכן, העבירה ישראל למעלה אדומים שטחים נרחבים נוספים שנמצאים ממערב להתנחלות, שהוכרזו על ידה כאדמות מדינה. שטחים אלה, השוכנים בין מעלה אדומים ובין מזרח ירושלים (אזור 1-E), העמידו את שטח השיפוט של ההתנחלות על כ-47 אלף דונם.