חשיפה שלנו על גנבת אדמות פרטיות

היום בבוקר אנו חושפים בעיתון הארץ שלמעלה מ-1,500 דונם של אדמות המצויות בתוך הגדה המערבית, השייכות לתושבי שלושת הכפרים הפלסטינים ההרוסים (עמואס, בית נובא ויאלו), שגורשו ביוני 1967 מאזור לטרון, הועברו לידי חמישה מושבים במטה יהודה שנמצאים בתוך שטחה הריבוני של מדינת ישראל. המושבים הם: מסילת ציון, אבן ספיר, אשתאול, תעוז, נחם.

קראו את הכתבה כאן>> goo.gl/PMkZNy לקריאת דו"ח כרם נבות 'גן נעול' על השטחים הסגורים בגדה המערבית הקליקו כאן>>goo.gl/XyNLZ3

כדאי לקרוא את המסמך שכתב עמוס קינן שהיה עד ראייה להריסת בית נובא, בקישור הבא>> goo.gl/9eUHCN

חודשים ספורים לאחר תום המלחמה ב־13 באוקטובר 1967, הכריזה ישראל על סגירת כ־15.5 אלף דונם באזור לטרון והאזור כונה 'שטח צבאי סגור'. סגירת שטח זה נועדה למנוע את חזרתם של תושבי שלושת הכפרים. בעקבות הרס הכפרים וגירוש תושביהם, הוקמה בשנת 1969 על שרידי הכפר בית נובא ההתנחלות מבוא חורון. כמחצית מהשטח הסגור הועבר עוד בשנות ה-70 לידי הקרן קיימת לישראל, והיא שהקימה במקום את 'פארק איילון-קנדה'. בשנים 2003–2004 נותק אזור לטרון משאר הגדה המערבית בשל בניית גדר ההפרדה.

מדובר במקרה השני המוכר לנו נכון להיום, שבו אדמות פרטיות בתוך הגדה המערבית הועברו על ידי מנהל מקרקעי ישראל בחוסר סמכות, לישובים ישראלים המצויים בתוך שטחה הריבוני של מדינת ישראל. המקרה הנוסף הוא של קיבוץ מירב שקיבל לידיו למעלה מ-1,000 דונם של אדמות פרטיות השייכות לתושבי טובאס, ונאלץ לאחרונה בעקבות עתירה לבג"צ להחזיר את האדמות לבעליהן.

עדותו של חידר איברהים אבו קטייש מעמוואס: נולדתי ב21.9.1953 בכפר עמוואס, שנמצא כ20 ק"מ מערבית לירושלים, באזור לטרון. פקדתי את בית הספר בכפר עד כיתה ז. ב1967 (5.6.1967) ישראל כבשה את הגדה המערבית ושטחים נוספים. בעמוואס היינו קרובים לגבול עם ישראל ולכן העברנו את הלילה בין ה5 ליוני ל6 ליוני 1967 במרתף של שכנינו. מתישהו אחר חצות הורינו באו והעירו אותנו ואמרו שאנחנו עוברים משם בגלל שהיהודים נכנסים לכפר. ברחנו למנזר לטרון, שם הם חשבו יהיה בטוח יותר. בדרך למנזר, התחילה הפגזה ישראלית על הכפר. הצלחנו להיכנס למנזר. בשעות הבוקר המוקדמות של יום שלישי ה 6.6.1967, דפק הצבא הישראלי על שער המנזר והורה לכמרים להוציא את כל הכפריים החוצה מהמנזר. קצין ישראלי ציווה עלינו להתחיל ללכת לכיוון רמאללה ואף אחד לא הורשה לחזור לביתו לקחת שום דבר.