חווה בכפר

מי לא אוהב לרכב על סוסים? לשבת שם למעלה ולדהור. איזה כיף. את התענוג הזה, ישנם אנשים שהפכו למקצוע, ביניהם גם בני זוג מכפר רות, שמנהלים מאז שנת 2006 חווה בשם חווה בכפר.

כפר רות הוא מושב שהוקם בשנת 1977 על אדמות הכפר הפלסטיני צפא, שנותרו בתוך מה שהוגדר בהסכמי הפסקת האש שנחתמו בין ישראל וירדן בשנת 1949, כ"שטח ההפקר". מדובר ברצועה בת כ-46 אלף דונם, שישראל והירדנים לא הגיעו להסכמה באשר לשליטה עליה - ולכן הוסכם שהיא תיוותר כחיץ ביניהן. לאחר כיבוש הגדה המערבית ביוני 1967, ישראל החילה את החוק והמנהל הישראלי ב"שטח ההפקר". זאת, בניגוד לשאר שטחי הגדה המערבית (למעט מזרח ירושלים), שלא סופחו באופן רשמי, שעד היום חל בהם כידוע, שלטון צבאי.

גבולו המזרחי של שטח ההפקר, עובר בצמוד לגדר המזרחית של כפר רות. משם ומזרחה, מתחיל שטח שגם ישראל מכירה בו כחלק מהגדה המערבית. ספציפית במקרה זה, מדובר באדמותיו החקלאיות של הכפר הפלסטיני צפא, שנמצא כקילומטר וחצי מזרחית לכפר רות. למי שלא בקיא במפה, מומלץ לחפש את "כפר רות" במפת גוגל ולשים לב שהוא נמצא בין שני קווים אפורים, שהם למעשה הקו הירוק.

בשנת 2005, ישראל בנתה באזור זה את גדר ההפרדה באופן שכ-2,000 דונם מאדמות הכפר צפא שנותרו בתוך הגדה המערבית, נחתכו על ידה. אדמות אלו הפכו להיות חלק מהאזור שישראל מגדירה כ"מרחב התפר", שהוכרז על ידי הצבא, כשטח צבאי סגור לפלסטינים בלבד, ורק כאלו בעלי היתרים מיוחדים, שהצבא מקשה במכוון על השגתם, יכולים להיכנס אליו. בעקבות בניית הגדר, 2,000 הדונם הללו נותרו נגישים רק, או כמעט רק, לאנשים שבאים ממערב. כלומר בראש ובראשונה לתושבי כפר רות.

חלפו להן 13 שנה מאז בניית הגדר, והשטחים של הכפר שנותרו ממערב לגדר הלכו והונטשו, כתוצאה ממדיניות הצבא שמנעה את כניסת בעלי הקרקע. בשנת 2018, בעלי חוות הסוסים, שעד אז שכנה בתוך שטחי החממות של כפר רות, החליטו שהגיע הזמן להשתדרג. אז מה עושים? פולשים אל תוך כ-40 דונם חקלאיים, של תושבי הכפר צפא, שנמצאים ממזרח לכפר רות ובתוך מרחב התפר. מה, לא חראם? הרי בכל מקרה בעלי הקרקעות הפלסטינים אינם יכולים להגיע אליהן.

אין כל ספק, שהפלישה הזאת, מוכרת היטב לרשויות האכיפה; כלומר למנהל האזרחי, שאף הוציא כנגד הבנייה במקום שלושה צווי הריסה במהלך שנת 2018. אלא שהצווים הללו, לא ממש הרשימו את בעלי החווה, והם ממשיכים לעשות במקום כבתוך שלהם. זאת, בין היתר, בעזרת תקציב הבריאות שמגיע לקופות החולים. ראו מה דמויות המופת, העומדות מאחורי מיזם הביזה הזה, מציעות לילדים שלכם:

"כיום מנהלת השרות הפסיכולוגי בחווה בכפר, חווה טיפולית אליה מגיעים ילדים עם קשת רחבה של קשיים רגשיים, מוטורים ותקשורתיים. הטיפול נותן מענה למגוון רחב של קשיים, ביניהם: הפרעות קשב וריכוז, הפרעות בויסות רגשי, דכאון, פחדים, התנהגויות כפיתיות, בעיות התנהגות, ליקויי למידה, פוסט טראומה, יחסי הורים ילדים ועוד."

הנה הקומבינה המושלמת: משתלטים על אדמות של פלסטינים, שמנועים להיכנס אליהן; ואז מקבלים סיבסוד מקופות החולים, שמפנות לשם ילדים לשיעורי "רכיבה טיפולית". למען ההגינות יש לומר, שאת השיטה הזאת לא המציאו החבר'ה ב"חווה בכפר". ביוני 2018, פרסמנו דו"ח קצר בשם "אוכפים לוהטים", שמתאר כיצד אותה שיטה בדיוק, פועלת בחוות סוסים נוספות בגדה המערבית. (דו"ח אוכפים לוהטים - https://bit.ly/35IGNP1).

לשבחם של בעלי "חווה בכפר", יש לומר ,שהם יודעים להוקיר תודה לגוף שבחסותו משגשג מפעל הביזה שלהם:

""חווה בכפר" מאמצת את פלוגת "חתולי ההרס" – פלוגת צמ"ה אשר משרתת באיו"ש. כמו כן, החווה מהווה נקודת רענון ומנוחה עבור כל החיילים המשרתים בסביבה, ובפרט עבור חיילים המשרתים בגזרת איו"ש. חיילי הגזרה יודעים ששערינו פתוחים עבורם כל שעות היממה. רבים מהם מבקרים בחווה לאחר פעילויות ואירועים בשטח. אצלנו הם זוכים למספר שעות של שלווה, נחת ורגיעה מחובת השירות המאמץ. בנוסף לכל אלו, מדי פעם נערכים בחווה ערבים לכבוד חיילי צה"ל – ערבי תרבות, הרמת כוסית, ערבי אסדו, ועוד." (אתר החווה - https://bit.ly/3GiXBJ4).

זה מה שנקרא -Win Win, לא? שכן את בעלי האדמות הפלסטינים, שגורשו מהמקום, בכל מקרה אף אחד לא סופר.