השתלטויות שדה בועז

מזמן לא דיברנו כאן על המאחז הלא חוקי 'שדה בועז'. הגיע הזמן לעשות זאת, מכיוון שבחודשים האחרונים , מתנהל מסע ביזה מחודש סביב המאחז.

נתחיל כרגיל עם קצת רקע: מאחז 'שדה בועז', הוקם בשנת 2002 בנקודה שהייתה אז מרוחקת כקילומטר וחצי מההתנחלות נווה דניאל, לכיוון צפון. המאחז שאכן נקרא בשנותיו הראשונות "נווה דניאל צפון", הוקם במקביל לעוד כ-50 מאחזים שהוקמו בשנים 2001-2003, שנות האינתיפאד'ה השנייה. מטרת המאחז היתה "למתוח" את שטח ההתנחלות צפונה ולצמצם את הנוכחות הפלסטינית באזור, תוך השתלטות על כל המרחב שמצפון להתנחלות לכיוון הכפר חוסאן.

לשם כך, נבחרה חלקה בת כ-7 דונם באדמות הכפר אל ח'ד'ר (חלקה 47 גוש 3), כיעד ההשתלטות הראשוני. אך כדי להגיע לשם, היה צורך לפרוץ ולסלול דרך פיראטית שהתבססה על דרך חקלאית שתושבי אל ח'ד'ר עשו בה שימוש במשך דורות על מנת להגיע לאדמותיהם ברגל או על גבי חמורים. מדובר באחד האזורים החקלאיים הפעילים ביותר באזור בית לחם, שהפלסטינים מגדלים בו בעיקר ענבי מאכל ועצי פרי. כנגד הדרך שהמתנחלים פרצו שם, המנהל האזרחי הוציא צו הריסה (166/02). אלא שכמובן, הצו, כמו עשרות צווי ההריסה שהוצאו כנגד הבתים במאחז, מעולם לא נאכף.

רגע, ומה לגבי מעמד הקרקע עליה הם השתלטו? ובכן, המתנחלים בחרו מלכתחילה חלקה שהייתה יותר טרשית מהחלקות השכנות, ששימשה לגידולי פלחה עונתיים. זה הספיק להם על מנת להחליט שהיא "שלהם" על אף שהמקום מעולם לא הוכרז על ידי המדינה כ"אדמת מדינה". ברוכים הבאים לגדה המערבית: המדינה שודדת מה שהיא רוצה או יכולה באמצעות צווים צבאיים, ואת השאר המתנחלים בוזזים בעצמם בגיבוי והעלמת עין מצד המדינה.

חלפו להן 5-6 שנים מאז הקמת המאחז, והחלקה עליה המתנחלים השתלטו, הייתה כבר צרה מלהכיל את כל הקרוואנים שהוצבו במקום. הגיע הזמן אם כן, להשתלט על חלק מהחלקה השכנה ממערב. שנת 2008 הייתה השנה שהמחסומים הוסרו והמתנחלים במקום החלו להשתלט על חלקות נוספות שהם החליטו שהן "שלהם". השיטה הייתה פשוטה: משתלטים על חלקה שהפלסטינים גידלו בה גידולי פלחה עונתיים. מחכים שנה שנתיים ואז ממשיכים להשתלט על החלקה הבאה ששימשה לגידולי פלחה עונתיים. ככה הם הצליחו להשתלט באמצעות בנייה על כ-50 דונם מאדמות הכפר אל ח'ד'ר.

ומה לגבי אותם הפלסטינים שלא הפסיקו לעבד את אדמותיהם, עליהן נטעו גפנים או עצי פרי, בסמוך למאחז? מניחים להם להמשיך ולעבד, מגלגלים עיניים לשמיים ומספרים סיפור על כך שבמקום מתקיימת הרמוניה מתוקה בין הפלאחים הפלסטינים ובין "הישוב". ככה, במהלך השנים, המאחז הלא חוקי 'שדה בועז', הפך לסוג של שכונת וילות "מגניבה" של כאלו המעזים "לחלום"; זאת כפי שקרא לזה פעם אחד מתושבי המאחז, שהפך את הפלישה לאדמות למקור הכנסה נאה; תוך שהוא מספר שהוא שומר על "אדמות המדינה" במקום (אין כאלו!) ו"על ירושלים מהסכנה שיירו עליה פצצות מרגמה" (bit.ly/3QecCSz).

אז למה נזכרנו במתנחלי 'שדה בועז' עכשיו? כי הם שוב מנסים להשתלט על שטחים גדולים בהרבה סביב המאחז, באותם אמצעים שבהם הם ניסו לעשות זאת פעמיים בעשור האחרון: פריצת דרכים פיראטיות בתוך חלקות שהם החליטו שהן שלהם, ובנייה פרועה של מבנים בבנייה מהירה. אבל הכל נעשה שם ב"רוח טובה", כי הם בעד "דו-קיום" עם ה"פלאחים ערבים שמעבדים את השדות שלהם פחות מעשרה מטרים מבתי הישוב" (bit.ly/3QiJNUU).

יש משפט בערבית שתושבי בית לחם מכירים היטב, בפעם הבאה ש"הערבים" מגיעים למקום, המתנחלים במקום יכולים לשאול אותם לגביו: "דאר בלא ג'אר בתשוא אלף דינאר" = בית בלא שכן שווה אלף דינאר (כלומר עדיף לגור בלא שכנים). במחשבה שניה, מתנחלי המאחז הלא חוקי 'שדה בועז' לא צריכים לשאול על המשפט הזה, הם מבינים היטב את משמעותו.