הרחקה פוליטית

פוסט אורח - איתי פייטלסון ביום שני אחה"צ (12.9.2022), מתנחלים מחוות מעון תקפו פלסטיני בשם חאפז אל הריני באדמתו הפרטית שליד הכפר א-תוואנה. למי שלא מכיר את פרטי הסיפור, כדאי לקרוא את התחקיר שנכתב על התקיפה הזו, באתר שיחה מקומית (קישור לכתבה בהערה הראשונה) ואת הפוסט שפורסם פה לפני מספר ימים (https://bit.ly/3BLZcYC). לי באופן אישי אין הרבה מה להוסיף על מה שקרה שם באותו ערב, מהסיבה הפשוטה שלא הייתי שם. אבל זה לא הפריע למשטרת ישראל להתקשר אלי באותו ערב ולהזמין אותי ופעילה נוספת (שגם לא נכחה במקום בזמן התקיפה), לחקירה ביום שלישי ב-8 בבוקר. לפני החקירה נאמר לי שאני נחקר על "קשירת קשר לפשע, הפרת הסדר הציבורי, הסתה והפרת צו שטח צבאי סגור". קשירת קשר לביצוע פשע היא אינה האשמה זניחה. היא יכולה בנסיבות מסוימות להכניס בן אדם לכמה שנים בכלא. אבל מטרת "החקירה" לא היתה לברר מה באמת קרה שם. השוטר שחקר אותי אפילו לא ניסה לטעון שיש לו ראיות שקושרות אותי לאירוע. ההצגה הזו הסתיימה די מהר בהצבת תנאי אחד מופרך: הרחקה מאזור דרום הר חברון. אין ספק שזה מאוד הגיוני לחקור אדם על מעורבות בפשע ואז להסתפק בהרחקה של עשרה ימים. מה שכן, אין ספק שהמשטרה פעלה מהר הפעם: היא עצרה 3 פלסטינים ובכללם את חאפז אל הריני שהמתנחלים שברו את שתי ידיו. כלומר, היא עצרה בעצם את נפגע העבירה במקום את תוקפיו. תוך 4 שעות המשטרה זימנה שני "חשודים" נוספים לחקירה, שנערכה למחרת בבוקר והרחיקה גם אותם מהאזור. מסע הציד נמשך עד לאחר חצות של יום שני בלילה, ובמהלכו כ-20 פלסטינים תוחקרו ע"י השב"כ בכניסה לכפר א-תוואנה. מה שגורם לכל הסיפור הזה להראות קצת פחות "מקצועי" והרבה יותר "פוליטי", זו העובדה שמלבד הפעילה הנוספת ואני, כל שאר העצורים והנחקרים היו פלסטינים. כל זה הפך להיות אפילו יותר אבסורדי, לאחר שסרטון בן 23 דקות התפרסם, ובו נראה בבירור כי המתנחלים היו אלו שתקפו את חאפז אל הריני באדמותו, שנמצאת כ-400 מטר מהמאחז. בזמן שהחוקר שאל אותי למה אני מגיע לאזור דרום הר חברון (תשובה: כדי לתעד את פשעי הצבא והמתנחלים), ולמה עזרתי ל"מחבל" לתקוף את ה"יהודי" (תשובה: כאמור, לא נכחתי בכלל באירוע), נכון לעכשיו, המשטרה לא חקרה אף אחד מהמתנחלים התוקפים, אלא איפשרה להם לשבש את החקירה. ברור אם כן, שהמשטרה לא רוצה להגיע לחקר האמת, מכיון שהמשטרה אינה גוף ניטרלי שאוכף את החוק באופן שוויוני. המשטרה, שלא מעט מהשוטרים בה הם מתנחלים בעצמם, לא רק שאוכפת חוקים שהם מלכתחילה לא שוויוניים, אלא שגם את אותם חוקים היא אוכפת בצורה לא שוויונית. ככה זה באפרטהייד. המשטרה עוצרת וחוקרת מתנחלים רק כאשר אין לה כל ברירה. לעומת זאת, היא מרחיקה פעילי שמאל, למרות שהם לא עוברים על שום חוק, בגלל מה שאנחנו הפעילים כן עושים: מתעדים ומפיצים את מה שבאמת קורה בשטח. התיעוד של פעילים, בדיוק כמו אותו סרטון בן 23 דקות שמתעד את התקיפה מראשיתה, הוא מה שלפעמים דוחק את המשטרה לפינה ומאלץ אותה לעשות את עבודתה - במקום לשתף פעולה עם המתנחלים. היחס שזכינו לו מהמשטרה, אינו מיוחד לפעילי שמאל ישראלים. אני "קיבלתי" רק עשרה ימי הרחקה מהאזור. לעומת זאת, פעילי זכויות אדם פלסטינים סובלים מאלימות פיזית. עיתונאים פלסטינים נהרגים לא פעם ואחרים מוחזקים במעצרים מנהליים. ארגוני זכויות אדם פלסטינים מוגדרים על ידי שר הביטחון כ"ארגוני טרור". הכל כדי להשאיר את אלימות הכיבוש רחוקה מהעין ומהתודעה. במערכת השליטה הצבאית, לקולו של פלסטיני אין משקל, לא בזירה הפוליטית ולא בזירה המשפטית. במקום שבו עלילת דם של חייל או מתנחל, יכולה להכניס כל פלסטיני לכלא, תיעוד חיצוני יכול לעיתים להציל חפים מפשע או לפחות להמתיק את רוע הגזרה. הבחירה של המשטרה להתעלם מראיות חותכות, מלמדת שהיא חלק חשוב ממערכת הדיכוי הישראלית. לנו הפעילים לא נותר אלא להמשיך ולהוציא את האמת החוצה, על מנת שהיא תגיע לכל מי שמוכן לשמוע.

הכותב הוא מנהל המדיה בארגון 'כרם נבות'