הקצאות מרעה לחוות הרועים

"ניהול קרקעות המדינה הוא נושא רגיש מבחינה מדינית ופוליטית, ואני לא רוצה שיידעו את האיחוד האירופי על כל קרקע שבונים עליה."

ח"כ בצלאל סמוטריץ' בדיון בוועדת החוקה על הצעת חוק החטיבה להתיישבות, 21.12.2015

פוסט שביעי בסדרה בעקבות הדו"ח שפרסמנו על מאחזי החוות בגדה המערבית, שרבים מהם הפכו למוקדי טרור המתנחלים הקשים ביותר.

סוגיה קריטית נוספת שהרשויות והמתנחלים המעורבים בהקמת מאחזי חוות עושים מאמץ גדול לערפל היא סוגיית הקצאות הקרקע. דהיינו, אותם רשיונות רעיה שמונפקים (או לא) עבור אותם שטחים שמתנחלים טוענים שהוקצו להם לשם רעיה. למיטב הבנתנו, מאחורי מדיניות העמימות הזו עומדים שלושה מניעים עיקריים:

1. בהתבסס על מיקומם של המאחזים וסיווג הבעלות של הקרקעות סביבם, אנו יודעים לומר בוודאות כי לחלק מהמתנחלים במאחזים הללו, אין ולא יכול להיות רשיון רעיה תקף מגורם שמוסמך להנפיקו.

2. כפי שנראה להלן, גם מעט המאחזים שיש בידיהם מסמכי הקצאה רשמיים, אינם מעוניינים "להיכבל" לשטחים שהוקצו להם באופן רשמי, שכן הם פועלים על מנת להשתלט על שטחים גדולים לאין ערוך.

3. רשיונות הרעיה הבודדים עליהם הצלחנו לשים ידינו עד כה מלמדים על מדיניות הקצאת הקרקעות הנשלנית והגזענית של ישראל בגדה המערבית, וברור כי לרשויות אין כל אינטרס לחשוף את המסמכים הללו.

על מנת לנסות ולברר את סוגיית הקצאות הקרקע, העברנו בפברואר 2019 למנהל האזרחי, בקשת חופש מידע ובה ביקשנו נתונים על הקצאות קרקע שנעשו עבור ישראלים למטרות רעיה. לאחר כחצי שנה, הגיעה תגובת המנהל האזרחי שבה נטען כי המידע המבוקש אינו מצוי בידיו. בעקבות זאת הגשנו עתירת חופש מידע לבית המשפט המחוזי בירושלים, ובה דרשנו כי המנהל האזרחי יעביר את המידע המבוקש, על אף טענתו כי המידע אינו ברשותו, מכיוון שעל המנהל האזרחי האמון על הרגולציה של הקצאות הקרקע בגדה המערבית, להחזיק את המידע המבוקש ולהעמידו לעיון הציבור. לאחר הגשת העתירה, השתנתה גרסת המנהל האזרחי: התברר כי "עלה בידו" לאתר עוד מספר מסמכי הקצאות לרעיה משנות ה-80. ובאשר ליתר ההקצאות, נטען כי החיפוש אחר מסמכי הקצאות נוספים "יהיה כרוך בהקצאת משאבים בלתי סבירה". בעקבות זאת, העתירה נמחקה והמידע לא נחשף.

הצלחתה המוגבלת מאד של העתירה הזו היא תוצאה של מהלך מחושב שנועד לאפשר למדינה להסתתר מאחורי החטיבה להתיישבות, שכל פעילותה למעט העניינים הכספיים, הוחרגה במתכוון מחוק חופש המידע, בתיקון ל"חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל", שיזם ח"כ סמוטריץ' בשנת 2015. נכון לעכשיו, המצב המשפטי מאפשר אפוא למדינה להמשיך ולהסתתר מאחורי החטיבה להתיישבות ולטעון כי המסמכים אינם בידיה, בעוד שהחטיבה להתיישבות חופשיה לטעון כי חוק חופש המידע אינו חל על מדיניות הקצאת הקרקע שלה. אלא שכפי שיתואר כאן מייד, כשנתיים מאוחר יותר, עלה בידי המנהל האזרחי לאתר חוזי הקצאה שנוגעים לששה מאחזי חוות.

המידע החדש התקבל בעקבות פנייה של תנועת שלום עכשיו למשרד החקלאות, בדרישה לעצור את העברת התמיכות הכספיות של המשרד לארגון השומר יו"ש שפעיליו תועדו פועלים במספר רב של מאחזים לא חוקיים. המשרד דחה את הדרישה בטענה כי הוא מממן רק פעילות של הארגון במאחזים שבהם ישנן הקצאות קרקע שאושרו על ידי המנהל האזרחי. כאסמכתא, צירף המשרד לתשובתו מסמך ובו פירוט של "מבחני התמיכה" המנחים את המשרד בחישוב ומתן כספים לארגון ולשני גופים נוספים העוסקים בהעמדת מתנדבים לעבודה באותם מאחזים, שהוזכרו קודם: עמותת קדמה והמכינה הקדם צבאית בית יתיר. מדובר במסמך חשוב שכן לראשונה, נחשף דרכו צוהר להקצאות לרעייה שאכן ניתנו למתנחלים, שממנו ניתן בין היתר להסיק מדוע המתנחלים בסיוע רוב הרשויות המעורבות בעניין, מאוד משתדלים להסתיר את המידע הזה:

מתברר שלחלק קטן מאוד מהמאחזים ישנן הקצאות קרקע שאושרו על ידי המנהל האזרחי. עובדה זו מעמידה סימני שאלה גדולים על ההקצאות שנעשו או סביר יותר לא נעשו, עבור עשרות מאחזי חוות נוספים. סימני השאלה גדלים ומתחדדים כאשר בוחנים את הפערים האדירים בין גודל השטחים שעבורם שלושת הגופים הללו ביקשו תמיכות בשנים 2019-2020, לעומת אלו שאושרו להם על ידי משרד החקלאות.

אנו יכולים לומר בוודאות שלפחות שלושה מבין המתנחלים המוזכרים במסמך מעורבים בהשתלטויות על שטחים גדולים עשרות מונים מאלו שעל פי המסמך הוקצו להם. הנה כמה דוגמאות:

1. שבתאי קושלבסקי שיושב במאחז בדרום מערב הר חברון בשם חוות אברהם טוען בעמוד הפייסבוק שלו כי החווה "אחראית על שמירה של כ-9,000 דונם אדמות מדינה", בעוד שההקצאה שניתנה לו על פי המסמך היא ל 2,000 דונם, שטח עצום כשלעצמו, אך פחות מרבע מהשטח שקושבלסקי מציג את עצמו כפטרונו.

2. דידי עמוסי שיושב במאחז הסמוך להתנחלות רותם- ישוב חילוני דתי אקולוגי. בצפון בקעת הירדן קיבל הקצאה לרעיה עבור 370 דונם, אלא שאשתו שירה עמוסי, נקבה במספרים שונים לחלוטין: "השטחים סביב היישוב מקיפים שטח של כ-4000 דונם שבהם אנו רועים את הצאן וכך שומרים על האדמות..."

3. נריה בן פזי אשר הקים את אחד ממאחזי החווה האלימים ביותר בגדה המערבית מדרום להתנחלות רימונים, השתלט להערכתנו על שטח בן למעלה מ-6,000 דונם, שרובו המוחלט רשום בטאבו בבעלות פלסטינית פרטית. אך באופן רשמי הוקצו לו רק 546 דונם, על פי המנהל האזרחי.

הדוח ומפת מאחזי הרועים אותם פרסמנו לאחרונה - https://bit.ly/3MZwV37