ביזה אתגרית

את ההתנחלות המבודדת אריאל הזכרנו כאן בפוסט האחרון שהעלנו בהקשר של הרחבת כביש 505 שמחבר בינה לבין התנחלויות  מבודדות ואלימות עוד יותר ממנה, שנמצאות בלב הגדה המערבית. היום אנו חוזרים לביקור קצר בהתנחלות אריאל, על מנת לספר לכם על מה שמתרחש בשטחים חקלאיים גדולים שהיא סיפחה לעצמה.

כדי להבין מה קורה שם, צריך לחזור כמה עשורים אחורה: התנחלות אריאל הוקמה בשלהי שנות -70 על רכס ארוך וצר יחסית שהולך לכיוון מזרח מערב. בשל כך ההתנחלות בנויה בצורה של נקניק ארוך וצר. בין השנים 2004-2006 ישראל בנתה גדר היקפית סביב ההתנחלות. הגדר היתה חלק מפרוייקט "גדר ההפרדה" שממשלת שרון החליטה לבנות בשנת 2002 – שנת השיא של האינתיפאד'ה השנייה. לימים חלק ניכר מפרוייקט "גדר ההפרדה" לא הושלם וכך קרה שסביב התנחלות אריאל ישנה עד היום גדר מסיבית שמפרידה אותה משאר הגדה המערבית משלושה כיוונים:  צפון, מזרח ודרום, אך היא נותרה פתוחה לכיוון מערב.

הגדר שנבנתה באותן שנים, לא נבנתה על גבולה הרשמי של ההתנחלות, כלומר על אותן אדמות שישראל בזזה באופן רשמי מתושבי הכפרים הפלסטינים סביב. היא נבנתה על פי תוואי שאנשי משרד הבטחון והצבא החליטו שהוא המתאים ביותר לשם הרחקת פלסטינים מההתנחלות. כך סופחו בפועל להתנחלות מאות דונמים של שטחים חקלאיים. רובם של תושבי העיירה סלפית שנמצאת מדרום להתנחלות, וחלק קטן מהם של תושבי הכפר אסככא שנמצא ממזרח להתנחלות אריאל. בדרך זו בין היתר השתלטה  "אוניברסיטת אריאל" על שטחים של תושבי אסככא והפכה אותם למגרשי חניה לסטודנטים שלה. כאן הפוסט האחרון שלנו בעניין.

בגדה המערבית כידוע אין ואקום: כל שטח שבעליו אינם יכולים להגיע אליו, אם בשל אלימות רשמית שהצבא עומד מאחוריה (כמו למשל במקרה זה), או בשל אלימות פיראטית שהמתנחלים יוזמים, במוקדם או במאוחר מסופח בפועל להתנחלות הקרובה. 

כמה מאות מטרים מדרום מערב ל"אוניברסיטה", בתוך כרמי הזיתים של תושבי סלפית, שכלואים בין ההתנחלות והגדר, אפשר למצוא סימון של שביל אינדורו ורכבי 4X4 שנפרץ שם בשנים האחרונות. די בסיור קצר במקום כדי לגלות שהשלטים מצביעים על מערכת פיראטית של שבילים ומקפצות, שנבנו חלקם בתוך כרמי זיתים וחלקם בחלקות שהתקיימה בהם במשך דורות חקלאות עונתית עד בניית הגדר.

האמת היא שאין צורך בסיור במקום -הכל נמצא ברשת. כי גם האנשים שעומדים מאחורי עמוד הפייסבוק   Ariel Enduro Trail מבינים היטב שמבחינת רשויות המדינה, אדמות של פלסטינים הן יעד לגיטימי, אם לא מומלץ, לביזה. 

זה אינו המקום היחיד בגדה המערבית שבו אדמות חקלאיות של פלסטינים נבזזו והפכו למסלול אופנועים. לפני קרוב ל-3 שנים פרסמנו כאן פוסט בו סיפרנו על מסלול האופנועים שנפרץ באדמות תושבי הכפר עקרבא שישראל בזזה בראשית שנות ה-70 ולאחר מכן העבירה להתנחלות המבודדת והאלימה גיתית. לאחר שנים שמתנחלי גיתית הפסיקו לעבד את האדמות שהועברו להם בזמנו בחינם, כמה מהם הגיעו למסקנה שניתן לעשות מהן כסף בדרך מקורית יותר. 

מזה מספר שנים שאנו כותבים על הקשר שבין התרבות העבריינית וההפקרות שפורחת בהתנחלויות ובין תרבות הפנאי של המעמד הבינוני הישראלי. כרמי הזיתים של תושבי סלפית הם מקום בו ניתן לראות זאת.

כאן הפוסט על מסלול האופנועים בגיתית.