אש התורה

"שְׂרֵפָה, אַחִים, שְׂרֵפָה!

עֲיָרָתֵנוּ בּוֹעֵרָה כֻּלָּהּ"

ובכן לא בדיוק כולה, אלא רק המובלעת בת ה-470 דונם בין שני חלקי ביתר עילית.

לפני מספר שבועות פרסמנו דו"ח ששמו 'מחסום ישראלי', שבו ניסינו לתאר את תהליך ההשתלטות של מתנחלים על אזור מערב בית לחם, שבותק משאר הגדה המערבית באמצעות מערכת כבישים עוקפים, גדרות, חומות, מנהרות ועשרות מחסומים וחסימות שהצבא ובעיקר המתנחלים הציבו.

באזור זה חיים כיום כ-30 אלף פלסטינים וכ-95 אלף מתנחלים, מתוכם קרוב ל-70 אלף בהתנחלות ביתר עילית, הלא היא "עיר התורה והחסידות בהרי יהודה" למי שטרם התוודע לעניין. את התורה והחסידות של העיר הזו יצא לנו להכיר בין היתר דרך צנרת הביוב שלה, שבמשך שנים ארוכות פלטה מיליוני קוב ביוב אל תוך החלקות החקלאיות של תושבי הכפרים ואדי פוכין ונחאלין.

בדו"ח הראינו כיצד מערכת החסימות והמחסומים באזור זה משרתת מטרה אחת עיקרית: גירוש פלסטינים משטחים חקלאיים נרחבים. מגמה זו שאנו עוקבים אחריה מזה למעלה משני עשורים, החריפה מאוד מאז ה-7 לאוקטובר.

דוגמה טובה לאופן שבו השיטה עובדת, היא מובלעת חקלאית גדולה שנכלאה בין שני חלקי התנחלות בית"ר עילית. המובלעת הזו מעובדת מזה דורות בידי תושבי הכפר חוסאן, שרוב ההתנחלות נבנתה על אדמות שנבזזו מתושביו באמצעות הכרזה עליהן כ"אדמות מדינה".

את המובלעת הזו אנו מכירים מזה שנים ארוכות. התרשמותנו לאורך השנים היתה שלמרות כל הקשיים והמכשולים, בעלי הקרקע המשיכו להגיע למקום ולעבד את אדמותיהם. כל זה נפסק ב-7 באוקטובר, כאשר הכניסות והיציאות מהכפר חוסאן נסגרו ולא נפתחו מאז. המשמעות של סגירתן היא שבעלי אדמות אינם יכולים להגיע לאלפי דונם חקלאיים בבעלותם. זה כולל כמובן גם את המובלעת שנכלאה איפשהו שם בין הררי התורה והחסידות.

את הפלסטינים שגורשו מהמקום, החליף האספסוף המקומי שאחד מנציגיו גילה את "הפרדסים הנטושים" עם "משמשים מתוקים שזיפים חמצמצים ונקטרינות דבש" ומיהר להזמין למקום את חבריו ברשתות החברתיות. ביזת הפרי שבעליו אינם יכולים לקטוף, הוא לא פתרון מספק במקרה זה. כי מה יקרה אם וכאשר בעלי הקרקע יצליחו איכשהו להגיע שוב לאדמותיהם? לשם כך נמצא פתרון טוב יותר: הצתות. גל החום הנוכחי עם הרוחות הערות והעשבייה החד שנתית שלא נוקשה, הם צירוף אידיאלי להצתות. הכבאים בתחנת מכבי האש המקומית יכולים בהחלט להעיד על כך.