עץ אפרים - חור שחור

היום, נקפוץ לביקור קצר בהתנחלות 'עץ אפרים', אחת מאותן התנחלויות, שבהן ניתן לראות את תרבות הביזה משגשגת, אבל בקטע בורגני. ההתנחלות הוקמה בראשית שנות ה-80, במקביל לשכנתה הגדולה ממנה, שערי תקווה. על השנייה כתבנו כאן כמה וכמה פעמים בעבר, גם כן בהקשר של ביזת קרקעות סיטונאית שמתרחשת בתוך ומסביב להתנחלות (קישור לפוסט על חוות הסוסים של הרבש"ץ של 'שערי תקווה' והחברים שלו - https://bit.ly/3fBuMj3).

'עץ אפרים' יחד עם שלושת שכנותיה: 'אלקנה', 'שערי תקווה' ו'אורנית', נמצאות מצפון לכביש 5 (כביש 'חוצה שומרון'), קילומטרים ספורים מזרחית לקו הירוק. ההתנחלות בנויה על אדמות הכפר הפלסטיני מסחה, שעל-פי הטענה, נרכשו אי שם בראשית שנות ה-80, על ידי יזמים ישראלים, שמכרו את הקרקעות לאנשים פרטיים שהגיעו למקום. אולי. לנו אין יכולת כיום, במרחק של 40 שנה, לבוא ולומר מי קנה או לא קנה ממי, כמה ואיך. דבר אחד בהקשר הזה אנחנו כן יודעים לומר: עסקאות קרקע בגדה המערבית, שמעורבים בהן ישראלים, היו ונותרו ברוב המקרים, עניין מלוכלך. על כל פנים, כך או אחרת, היזמים איכשהו רשמו על שמם כמה מאות דונם, אשר אותם הם מכרו בהמשך לכמה מאות משפחות שבנו עליהן את בתיהן.

בשנת 2002, כלומר קרוב ל-20 שנה לאחר הקמת ההתנחלות, אושרה תוכנית המתאר של ההתנחלות - תוכנית מספר 126. התוכנית כוללת שטח של כ-414 דונם. זה השטח שעליו נבנו עד אז כל בתי ההתנחלות (תוכנית המתאר של ההתנחלות - https://bit.ly/3ClvSaL).

נחזור עתה כמה שנים אחורה: תצלום אוויר משנת 1997, מלמד כי באותה תקופה, כרמי הזיתים של הפלסטינים ממסחה, נשקו לבתי ההתנחלות (תצלום אוויר משנת 1997 - https://bit.ly/3fvllSp). בתצלום אוויר נוסף, משנת 1999, ניתן לראות שסביב ההתנחלות החל להיפרץ שביל היקפי. השביל נסלל על בסיס צו תפיסה "זמני" ל"צורכי ביטחון", שהצבא הוציא עוד בשנת 1996 (צו מספר 34/96). השביל נפרץ ממש בתוך כרמי הזיתים של התושבים הפלסטינים ולאורכו הוצבה גדר שיצרה לראשונה חיץ פיזי בין ההתנחלות ובין הכרמים. אלא שחלק מעצי הזית נותרו לאחר הגידור, דווקא בתוך שטח ההתנחלות (תצלום אוויר משנת 1999 - https://bit.ly/3y4lN0r).

בשנת 2003, החל הצבא לבנות את "גדר ההפרדה" ("הגדר") סביב התנחלות 'עץ אפרים' ושלוש ההתנחלויות השכנות. בעקבות בניית הגדר, נותרו אלפי דונם של כרמי זיתים סביב ארבע ההתנחלויות הללו, והפכו למעשה לבלתי נגישים לבעליהם הפלסטינים. חלפו להן מספר שנים ומתנחלי עץ אפרים הבינו כי נפל לידיהם אוצר נדלנ"י: כרמי הזיתים שנשקו לבתיהם עד אז, הונטשו למעשה על ידי מערכת הגדרות הכפולה שחצצה בין ההתנחלות ובין בעלי הקרקע ממסחה, שמאז לא חזרו למקום. הזדמנות נדל"נית כזו, כמובן שלא מפספסים בהתנחלות כמו 'עץ אפרים'. אחרי הכל, הפלסטינים סולקו מהמקום, אז לא חבל לא להשתמש "בינתיים" בקרקע?

ואז שכן אחד פרץ לו דרך גישה פיראטית (בסגנון יואב גלנט) לגינה מאחורי הבית. ואחרי זה, שכן שני החליט שבא לו להפוך את כרם הזיתים מאחורי הבית, למוסך בשביל הטרקטורים החלודים שלו. שכן שלישי החליט שמתאים להרחיב את הגדר אחורה, אל תוך הזיתים בני עשרות או מאות השנים ולהפוך אותם לגינה האחורית שלו. ואז אחרי כמה שנים, בא שכן נוסף והחליט שבעצם הכי שווה לבנות בית לבת או לבן שהתחתנו, או סתם איזה צימר/יחידה להשכרה.

ישראלים כידוע לא אוהבים להיות פראיירים. וככה בתוך מספר שנים, צצו להם לאורך הפאה הדרומית של ההתנחלות, עשרות רבות של מבנים בגדלים וצורות שונים, הבנויים בתוך אדמותיהם הפרטיות של תושבי הכפר מסחה, שהיו נטועות כרמי זיתים עד סוף שנות ה-90. הכל תוך העלמת עין של הצבא והמנהל האזרחי המסואבים, האחראים לוודא שהשטח שנתפס (באופן "זמני" כזכור) בשנת 1996, לשם בניית הגדר סביב ההתנחלות, ישמש אך רק ורק למטרה זו (תצלום אוויר משנת 2022 - https://bit.ly/3dX3ALt).

בתלמוד ישנו משפט מוכר שהולך כך: "לאו עכברא גנב אלא חורא גנב". כלומר לא בעכבר שגנב יש לתלות את האחריות לגניבה, אלא במי שלא סגר את החור שדרכו הוא נכס. התנחלות 'עץ אפרים היא חור גדול. חור גדול ושחור.