אביתר - תקדים מסוכן

בשבוע שעבר פורסם כי הממשלה הגיעה ל"הסכם פשרה" עם פולשי המאחז אביתר - יישוב חדש בשומרון.

קישור לפוסט האחרון שלנו בעניין זה: https://bit.ly/2TCjwZ9

ההסכם קובע שהפולשים יתפנו מרצונם עד יום שישי (2.7) ואילו הממשלה מצידה תעשה כל מאמץ לבזוז את הקרקעות עליהן השתלטו המתנחלים באופן רשמי, באמצעות הכרזה עליהן כ"אדמות מדינה" ואז תעביר את הקרקע למתנחלים. עד אז, המקום יחזור להיות מה שהוא היה לפני עשרות שנים: בסיס צבאי שלדעת הצבא אין בו כיום שום צורך (https://bit.ly/36cpoei).

קשה להאמין אבל ישנם אנשים, ביניהם גם כמה בעיתון Haaretz הארץ, שסבורים כי הסכם זה הוא בגדר "תקדים מסוכן", שכן הוא הופך את הצבא ל"מלבין מאחזים". ובכן, ממש לא מדובר בתקדים. התקדימים של השיטה הזו נקבעו וקובעו לפני עשרות שנים ומאז הדפוס הזה משכפל את עצמו מפעם לפעם במקומות שונים.

את הפוסט הנוכחי נקדיש לשלוש דוגמאות, המלמדות כי סיפור מאחז אביתר (שאנו בספק רב אם אכן יתגלגל כפי שהמתנחלים מקווים שהוא יתגלגל) יושב על שורה של תקדימים, בהם הצבא הכשיר בדיעבד את שהותם של המתנחלים במקומות עליהם הם השתלטו מלכתחילה בלא אישור רשמי של המדינה, אם כי תמיד בסיועה הקרוב והמפנק (קישור לכתבה בעיתון הארץ- https://bit.ly/3heqMDA).

בשנת 1968 נכנסו כמה עשרות מתנחלים לבית מלון פארק בחברון כדי לחגוג שם את הפסח. הם היו אמורים לצאת משם לאחר החג, אבל כשהחג הסתיים הם סרבו להתפנות מהמקום. ממשלות המערך בראשות לוי אשכול ולאחר מכן בראשות גולדה מאיר, לא רק שנכנעו למתנחלים, אלא אף איפשרו להם להתגורר בבניין הממשל הצבאי בלב חברון במשך מספר שנים. לאחר מכן, באמצעות מה שלימים יכונה "שיטת קריית ארבע", הצבא תפס ל"צרכי בטחון" באופן "זמני" מאות דונם ממזרח לחברון שהיו בבעלותם של עשרות משפחות פלסטיניות, על מנת להקים את ההתנחלות מועצה מקומית קריית ארבע חברון local council kiryat arba hebron שיושבת שם עד היום (קישור לכתבה בעיתון הארץ על "שיטת קריית ארבע״- https://bit.ly/3AtU8FS).

עוד סיפור שממחיש יפה את שיתוף הפעולה בין המתנחלים והצבא, הוא זה של ההתנחלות היישוב עפרה שהוקמה על ידי מתנחלים בשנת 1975 כ"מחנה עבודה זמני" בתוך בסיס צבאי ירדני נטוש. במשך עשרות שנים ההתנחלות הזו היתה נטולת מעמד חוקי (וזה אגב גם המצב כיום של כשני שליש מבתי ההתנחלות שבנויים על קרקעות בבעלות פלסטינים). בשנת 1977, שנתיים לאחר הקמת "מחנה העבודה הזמני", הצבא הוציא צו הפקעה לשטח של כ-260 דונם עליו היה אמור להיבנות הבסיס הירדני שבנייתו לא הושלמה. השטח הועבר כמובן למתנחלי עפרה ובשנים האחרונות הצבא מסדיר את מעמדם של בתי ההתנחלות הבנויים באותם שטחים.

על סיפור ההתנחלות רחלים נתעכב קצת יותר, בשל הדמיון הרב שלו לפרשת הקמת המאחז אביתר: בסוף אוקטובר 1991 נורתה למוות תושבת ההתנחלות שילה, רחל דרוק, כאשר היא נסעה להפגנה, שאורגנה ע״י הימין הקיצוני, נגד כוונת ראש הממשלה דאז שמיר להשתתף בועידת מדריד. למחרת הוקם סמוך למקום הירי, שנמצא כשני קילומטר מדרום לצומת תפוח, מאחז חדש. המאחז הוקם על ידי נשים מההתנחלות שילה, על אדמות הכפר א-סאויה שהן השתלטו עליהן. כמו בכמה וכמה מקרים דומים, גם במקרה זה הצבא "דרש" מהמתנחלות להתפנות, אך בסופו של דבר הממשלה הסכימה להותיר במקום קבוצה קטנה של מתנחלות שקיימה במקום "משמרת זכרון".

והנה כחודש מאוחר יותר (4.12.1991) הצבא הוציא במקום צו תפיסה "זמני" ל"צרכי בטחון" לשטח של כ-17 דונם, לשם הקמת מה שהוגדר כ"היאחזות נח"ל". כך החל תהליך הלבנת המאחז שהוקם כחודש קודם לכן. שווה לחזור לדיון הקצר שהתקיים בעניין זה בכנסת, שנה לאחר מכן (קישור לדיון בכנסת- https://bit.ly/3hw3kAK):

חבר הכנסת ח' אורון שאל את שר הביטחון: ״ב-‎29 באוקטובר ‎1991 הקימו נשים תושבות שילה התנחלות חדשה ששמה רחלים. על-פי דרישת הצבא עזבו המתנחלות את המקום, ונותרה בו קבוצה קטנה של נשים שקיימה משמרת זיכרון לזכרה של רחל דרוק, זיכרונה לברכה. בהוראת שר הביטחון דאז, משה ארנס, הותר קיום המשמרת, עד שבסופו של דבר נפסק, כי המשמרת תימשך עד להודעה חדשה. ברצוני לשאול:

1. מה הוא מעמדה של התנחלות זו כיום ומה הוא מספר התושבים בה?

2. על-פי מדיניות שר הביטחון, האם התנחלות זו היא פוליטית או ביטחונית, ומה הם הקריטריונים לבחינת הסיווג?

3. ביום ‎23 במרס ‎1992 השיב שר הביטחון דאז, משה ארנס, על שאילתא מס' ‎158, כי "בעתיד יופעלו הליכי תכנון הצבתם של מבנים יבילים, על-פיהם תפעל המערכת". האם המבנים שהוצבו ברחלים הם על-פי הליכי תכנון כאמור, ואם כן - על-פי אילו הליכים?

4. אם לא - אילו הליכים ננקטו נגד הגורמים שפעלו להצבתם של המבנים הנ"ל שלא על-פי הליכי התכנון כאמור?

5. האם בהתנחלות מצוי כוח צבאי השומר על המקום?

6. כיצד פועל משרדך באשר לעתידה של התנחלות זו?״

סגן שר הביטחון מ' גור: ״מדובר במאחז נח"ל, ולא בהתנחלות, אשר הוקם על-פי החלטת שר הביטחון הקודם ומאויש על-ידי חיילי הנח"ל גם כיום. בסמוך לגדר המאחז מתקיימת משמרת זיכרון הממוקמת בשני אוהלים ומשמשת בסופי-שבוע מקום מפגש של קבוצות בני נוער. המבנים המוצבים במאחז הם בשימוש הצבא, ועל כן אינם חייבים בהליכי תכנון.״

מאחז הנח"ל כבר מזמן הפך להיות התנחלות אזרחית, ו-17 הדונם של צו התפיסה הפכו ל-950 דונם, לאחר שבראשית שנת 2004 ישראל הכריזה עליהם כ"אדמות מדינה" שהועברו כמובן למתנחלים. אה, כמעט שכחנו: בשנת 2002 הוקם כ-2 ק"מ ממערב לרחלים מאחז נוסף בשם נופי נחמיה- קהילה חמה בלב הארץ ובשנת 2017 מאחז רחלים הוכשר סופית על ידי הצבא והפך להתנחלות רשמית, 36 שנה לאחר הקמתו. זה המודל שפולשי אביתר שנמצא קילומטרים ספורים מצפון לרחלים, רואים לנגד עיניהם כיום.