אין הרבה ברי מזל שהמדינה מחליטה כך פתאום ביום בהיר, להפקיד בידיהם 3,600 דונם, בלא כל תמורה. אבל יש אנשים כאלו מסתבר. אנחנו מכירים אחד כזה: הכירו את יהושפט תור בר המזל.

פוסט שמיני בסדרה, בעקבות פרסום הדו"ח שלנו על מאחזי החוות בגדה המערבית, שרבים מהם הפכו בשנים האחרונות למוקדי טרור המתנחלים הקשים ביותר. אחד מהקשים מאותם מוקדי טרור, הוא המאחז "חוות מעון", שתור הוא אחד ממייסדיו. קישור לדו"ח בהערה הראשונה.

נתחיל עם טיפה רקע: ההתנחלות מעון, הוקמה כהיאחזות נח"ל בראשית שנות ה-80 על אדמות יטא שנתפסו ב"אופן זמני" ל"צרכי בטחון" כביכול. לאחר אזרוחה של ההיאחזות בשנת 1982, הרשויות הישראליות הכריזו על רוב שטח ההתנחלות "אדמת מדינה". כך למעלה מ-4,000 דונם של אדמות, שישראל הפקיעה מתושבי יטא וכפרי הבת שלה, הועברו לחזקתם של המתנחלים במקום, שגם כיום, למעלה מ-40 שנה לאחר הקמתה, מונים כ-600 נפש.

אבל 4,000 דונם לא הספיקו לתושבי ההתנחלות הקיצונית והמובדדת הזו. גם לא אלפי דונם חקלאיים שהמדינה העבירה להם בבקעת ערד (https://bit.ly/3uYRVB9). כך, בשלהי שנות ה-90 הגיעו מספר צעירים מההתנחלות קרית ארבע והחלו להשתלט על שטחים שבאותה עת היו מרוחקים כקילומטר וחצי מההתנחלות, לכיוון דרום-מזרח - בתוך האזור שישראל הכריזה עליו שטח אש 918. אחד מהם היה יהושפט תור, אז בסוף שנות ה-20 לחייו. חבר נוסף בחבורה היה דב דריבן שבשנת 1998 נהרג במהלך קטטה שפרצה עם פלסטינים תושבי האזור, שאותם תושבי המאחז הצעיר ניסו לגרש באלימות מאדמותיהם. תור עצמו נפצע באותו אירוע.

בשנת 1999 נחתם "הסכם המאחזים" בין רה"מ ושר הבטחון דאז, אהוד ברק, עם המתנחלים. כתוצאה מהסכם זה, מאחז "חוות מעון" הועבר מאתר לא חוקי אחד לאתר לא חוקי אחר, קרוב יותר להתנחלות האם. המקום שנבחר היה גבעה שקק"ל השתלטה עליה בלא כל סמכות, כפי שהיא עשתה במקומות נוספים (https://bit.ly/3Orwxvi) ונטעה עליה חורשת אורנים, שנמצאת מדרום להתנחלות מעון, אך מחוץ לשטח השיפוט שלה. השנים חלפו, והמאחז האלים הזה הלך וגדל ועימו גדלו היקפי הנזק והאלימות שהוא משפריץ סביבו. הקורבנות הראשונים מטבע הדברים, הם תושבי שתי הקהילות הפלסטיניות הסמוכות: ח'רבת טובא ממזרח והכפר א-טוואני ממערב.

ככל שחלפו השנים, עוד ועוד שטחים חקלאיים ושטחי מרעה סביב המאחז, נשדדו מבעליהם. דרכים ששימשו במשך דורות את הפלסטינים, נחסמו. ועשרות מבנים לא חוקיים נבנו. אבל כל זה לא הניא את החטיבה להתיישבות מלהעניק פרס על "מפעל חיים" לתור, האב המייסד, בדמות "הסכם הרשאה לרעיה" על שטח בן 3,600 דונם, שהם כ-90% משטח השיפוט של ההתנחלות מעון. אך מאחר ולתור לא היה צורך וגם לא יכולת, לחלוש בפועל על כל השטח העצום הזה, בשנת 2020 הוקם מצפון להתנחלות מעון מאחז חווה נוסף על ידי מתנחל בשם יששכר מן, שכנו לשעבר של תור בחוות מעון. וכך, מחולק הפרס, שמדי שנה החטיבה להתיישבות מעניקה אותו לתור בחינם, בין שני אנשים שמעורבים עד צוואר בהפרת חוק שיטתית ומתמשכת.