היום אנו מעלים פוסט עצוב.

חברת בנייה בינ"ל בוזזת את מחצביו הטבעיים של שטח שנכבש במלחמה. לאחר עשרות שנים שבמהלכן היא עושה עסקים שמכניסים לה מליונים, היא מכלה את פוטנציאל הביזה בשטח שהוענק לה, אבל היא רוצה עוד.

את הסיפור הזה סיכם בצורה תמציתית אחד המשתתפים בישיבת ועדת המשנה לכריה וחציבה של מועצת התכנון העליונה של המנהל האזרחי, שהתקיימה לפני מספר חודשים: "מדובר במקרה עצוב... המחצבה ייצרה כמויות גדולות של אבן מאוד איכותית ונמצאת מעל 12 שנים בתהליך של ניסיון להרחיב את גבולותיה. מטעמים שונים ומשונים, היא לא מצליחה לקבל היתרים להתרחב למרות שעומדת בכל הקריטריונים להרחבה".

מדובר במחצבת "נחל רבא" שמפעילה חברת הנסון השייכת לתאגיד הבנייה הגרמני הענק היידלברג צמנט (HeidelbergCement). המחצבה פועלת מזה עשרות שנים באדמות הכפר הפלסטיני אל-זאויה, לא רחוק מהקו הירוק, ונמצאת בתוך שטח שהוכרז על ידי הצבא "שטח אש 203". איכשהו, למרות שכל שטחי האש הם בהגדרה שטחים צבאיים סגורים גם עבור ישראלים, המחצבה של הנסון התקיימה בלב שטח האש במשך עשרות שנים בלא הפרעה. למעשה רק בפברואר 2012 הצבא נזכר לגרוע 2,100 דונם ובתוכם גם המחצבה, משטח האש. למה גרע? מכיון שכל השטח סביב המחצבה הועבר להתנחלות אלקנה ולמועצה האזורית שומרון.

הנסון היא אחת מתשע החברות הישראליות שמפעילות עשר מחצבות בגדה המערבית שרוב תוצרתן מופנה לשוק הבנייה הישראלי בתוך הקו הירוק. כבר כיום שטח המחצבה מתפרש על כ-580 דונם, שזה כ-40 דונם יותר ממה שהוקצו להם רשמית על ידי המנהל האזרחי, אבל זה לא מספיק להם. וכאן אנו מגיעים ל"סיפור העצוב" (נא להוציא את הממחטות): חברת הנסון משתוקקת להגדיל את המחצבה והיא מחכה שהמנהל האזרחי יעניק לה רשיון להגדיל את המחצבה.

אז אם החזקתם מעמד והגעתם עד לכאן מגיע לכם לדעת שלסיפור הקשה הזה יש סוף שמח: ב-6.2.2019 המנהל האזרחי פרסם כי בכוונתו להעביר לחברת הנסון עוד 100 דונם לצרכי חציבה.

אתם כבר יודעים על חשבון מי.