בשבוע שעבר פרסמנו את הדו"ח החדש שלנו 'תפסת מרובה לא תפסת' שסוקר את צווי התפיסה "הזמניים" שהצבא הוציא בשטחי הגדה המערבית בין השנים 1969-2014, ביניהם למעלה מ-70 צווי תפיסה לצרכי "התיישבות" המתפרסים על כ-40% מכלל שטחם של כל צווי התפיסה. צווים אלו הוצאו מלכתחילה לשם הקמתן של למעלה מ-40 התנחלויות בתואנה שהן נדרשות "לצרכי בטחון".

ובכן אחת מאותן ההתנחלויות שהקמתן נדרשה "לצרכי בטחון" היא ההתנחלות המעטירה הר גילה שממוקמת בפאתי העיירה הפלסטינית בית ג'אלה, כ-7 דקות נסיעה מדרום לקניון מלחה. ראשוני המתנחלים הגיעו למקום כבר בשנת 1968, אבל צו התפיסה (30/77) שמיסד את הקמת ההתנחלות הוצא על ידי הצבא כ-9 שנים מאוחר יותר בנובמבר 1977 וכלל 160 דונם בבעלותם של תושבי בית ג'אלה. תצלום אוויר משנת 1967 מראה שרובו הגדול של השטח שנלקח על ידי הצבא לשם הקמת ההתנחלות היה מעובד פיקס, ובתוכו היו מספר בתים של משפחות שסולקו מהמקום עם הזמן מהמקום. אז מה, צרכי ביטחון? תעיפו מבט בדבריה של הגברת רבקה לשם מראשוני המתנחלים במקום שהובאו באתר מועצת יש"ע:

"ההתיישבות כאן חיכתה לאיש יחיד ומיוחד, יורם בן יאיר (פיצ'י), שהיה עד למלחמה מנהל בית ספר שדה הרי ירושלים, ששכן באותה העת במושב בר גיורא. בשנים שלפני המלחמה עמד פיצ'י על גבעה ממזרח למבוא ביתר, היכן שהיה באותה העת הגבול בין ישראל לירדן, וצפה לעבר פסגת הר חברון. כבר אז הסתכל פיצ'י על ראס בית ג'אלה, וסבר כי זהו המקום הראוי לבנות עליו בבוא העת את בית ספר שדה הרי יהודה. מיד בתום הקרבות הגיע פיצ'י, יחד עם רותי אשתו אל הפסגה, והחל לארח במקום קבוצות מטיילים. בחנוכה תשכ"ח עלו פיצ'י ורותי, יחד עם קבוצה קטנה של מתנדבים ושלוש מורות חיילות אל הפסגה, ומאז לא זזו משם. יתד ראשון לבית ספר שדה הר גילה נקבע בשטח."

אז לא "שיקולי בטחון" ולא בטיח. החברה להגנת הטבע פשוט רצתה להקים במקום בית ספר שדה ולשם הקמתו היה צורך לסלק את בעלי האדמות. השנים חלפו ובית ספר השדה חדל למעשה מלפעול, אבל הנדל"ן הו הנדל"ן ממשיך לשלשל כמות נאה של מזומנים מדי חודש לחשבון הבנק של חברה להגנת הטבע שמשכירה את המתקנים במקום לצבא ולמג"ב. אז מה היה לנו שם? אדמות עידית חקלאיות שתושבי בית ג'אלה חיו עליהן והתפרנסו מהן. חבורה של חובבי טבע שלא ראו אף אחד ממטר בדרך להגשמת הפנטזיה האקולוגית שלהם ובדרך גילו שאפשר לעשות ממנה גם הרבה כסף. ומדינה שלשם הקמת התנחלויות בשטחים שכבשה שנים ספורות קודם לכן, עשתה שימוש ציני ומופקר בטענה של "צרכי בטחון" לשם נישול תושבים פלסטינים. אבל מכיוון שצו תפיסה 30/77 כמו כל צווי התפיסה שהוצאו בגדה הוא רק "זמני", לא נותר אלא לחכות ולראות מתי הצורך הבטחוני בתפיסת המקום יסתיים. כי אז ברור כמובן, שישראל תחזיר את הקרקע לבעליה הפלסטינים.