תושבי ההתנחלות נוקדים והמאחזים סביב פרסמו בימים האחרונים מכתב איום המופנה כלפי פלסטינים העובדים בהתנחלויות, ובו הזהירו אותם שלא יעזו לשתף פעולה עם ארגוני שמאל ישראלים המסייעים לפלסטינים להגן על אדמותיהם. הצצה למה שקורה בימים אלו באזור עשויה להסביר מה בדיוק מעצבן את המתנחלים. בשבועות האחרונים מתנחלים מקימים באזור זה מאחז חדש. מדובר בנדבך נוסף בניסיון שלהם להשתלט על עשרות אלפי דונם, שהם חלק משטחי המרעה המסורתיים של כפרי משפחות 'התעמרה' בהם חיים עשרות אלפי תושבים פלסטינים. מסתבר אם כן שהמתנחלים באזור זה אינם אוהבים כאלו שמפריעים להם להתעמר בחלשים מהם ולבזוז את רכושם.

המאחז הנוכחי מוקם כחלק מגל מאחזי הרועים, עליו דווחנו במספר הזדמנויות בעבר. מאחזים אלו מוקמים לכל אורך הגדה המערבית ממזרח להתנחלויות וותיקות יותר, על מנת להשתלט על שטחי מרעה נרחבים ולגרש מהם את אוכלוסיית הרועים הפלסטינית. מטרת העל ברורה והמתנחלים בגיבוי המדינה אף אינם טורחים להסתירה: לשבור את מטה לחמה של אוכלוסיית הרועים הפלסטינית שנותרה לחיות בשטחי C, על מנת לעקור אותה מכפריה. או במילים אחרות, לרוקן את שטחי C מפלסטינים.

במהלך השנים האחרונות כיהן אורי אריאל תושב ההתנחלות כפר אדומים כשר חקלאות. אין ספק שגל הקמת החוות ומאחזי הרועים שהלך והתעצם במהלך כהונתו, קשור בין היתר לסיוע שמגיע הן ישירות ממשרד החקלאות והן מגופים ציבוריים הניזונים מתקציב המדינה, כגון: החטיבה להתיישבות, המועצות האזוריות בגדה המערבית וארגון אמנה. הצבא גם הוא כמובן משתף פעולה על בסיס יום יומי עם העבריינים באין ספור דרכים והדוגמה המובהקת ביותר לכך היא מאחז הרועים שהוקם לפני כשלוש וחצי שנים מזרחית לכפר אל מע'אייר (צפון מזרחית לרמאללה) וחובר למערכות החשמל והמים של בבסיס צבאי נטוש למחצה.

יש להניח, אם כן, שאורי אריאל שבשלהי שנות ה-70 כבר תכנן את גירוש הבדווים מאזור מעלה אדומים, מסיים את הקריירה הפוליטית הכעורה שלו בסיפוק רב, תוך ידיעה שממשיכי דרכו הם אלימים ונטולי מעצורים אף יותר ממנו.