ה-10 לאוקטובר היה מבחינת לשר הכלכלה אלי כהן "יום חג". איזה חג? חג "הנחת אבן הפינה לשלב ג' באזור התעשייה של קריית ארבע", כי על פי כהן: "הגענו למצב של תפוסה מלאה - מה שדורש מאיתנו להתרחב" (http://bit.ly/2yhOMyL). מכיוון שמדובר ב"יום חג", כהן יצא לשטח להרים הפקה מצולמת עם ראש המועצה המקומית מלאכי לוינגר. ואז תוך כדי שהשניים מורחים אחד את השני מול המצלמה במחמאות דביקות, נזכרנו שכבר חגגנו פעם את ה"חג" הזה. כי "שלב ג" של כהן הוא למעשה הכשרת קרקע שנעשתה כבר באמצע שנות ה-90. עכשיו אתם בטח תוהים מה קרה שם בתחום התעשייה בעשרים ומשהו שנים שחלפו מאז שהכשירו את "שלב ג"? אז זהו, שלא קרה שם כלום. במקום תעשיה על חלק מהשטח הוקם מאחז לא חוקי בשם "מאחז גל", ובסמוך פועל משהו שאמור להיות סוג של בית מלון שיכול בקלות להתחרות עם המלון של בנקסי בבית לחם, על התואר "המלון עם הנוף הגרוע בעולם". ולמה לא קרה כלום? מכיוון שההתנחלות הכושלת קריית ארבע ידועה בעיקר בזכות הכהניסטים האלימים שעולים לחגוג סביב קבר גולדשטיין, ואין כנראה מספיק משקיעים שחושבים שכהנסיטים ותעשייה רווחית הם שני דברים שהולכים טוב מדי ביחד. הסיפור מאחורי ההפקה החובבנית של כהן נהיה עוד יותר מצחיק שכשמסתכלים על תצ"א של המקום מהשנה בה הוא היה בכיתה ד'. מסתבר שבשנת 1983 מספר המפעלים במקום היה די דומה למספרם כיום. אם כהן היה טורח להכין כמו שצריך שיעורי בית, הוא מן הסתם היה מוחק את הדף באתר של המשרד שלו שבו ניתן לראות מה היא "התפוסה המלאה" שהוא מספר לנו עליה (תצלומי אוויר לפי שנים בתגובות הראשונות): דודו דפוס וכריכת 1988 בע"מ - 7 דונם מנצורה שלמה - 7 דונם ההסתדרות הציונית העולמית - 5 דונם שילת פלסט בע"מ - 2 דונם אלי כהן הוא עוד פוליטיקאי שולי, ימני ופופוליסט, שיש לו המון כסף ציבורי ביד. למשל עבור מה שמוגדר בתקציב משרד הכלכלה כ"מינהל אזורי תעשייה", יש לו השנה 178 מליון ש"ח להוציא, ובשנה שעברה היו לו 164 מליון (http://bit.ly/2pRDJIb), ומבחינתו ממש לא נורא אם חלק מהסכום הזה ישרף על ביצור תדמיתו הימנית/לאומנית/בטחוניסטית, בעיקר כאשר מרחוק נישא כבר ריח של בחירות. אז כדי לקדם את עצמו אלי כהן בחר אזור התעשייה מסכן שעומד ברובו ריק מאז שהוקם לפני כ-40 שנה, ויצא להפיק אירוע הנחת אבן פינה מזויף יחד עם ראש מועצה מקומית שגם הוא מצוי במסע בחירות ולכן הוא לחוץ להראות לבוחרים שלו "הישגים" מדומיינים. בסיפור הזה גבירותי ורבותי, הכל פיקציה, למעט דבר אחד: החשבון. ואותו כולנו נשלם.