הכירו את המאחז שהשופט המתנחל נועם סולברג מת שלא תדעו על קיומו. בעצם לא מדובר על מאחז אחד אלא על שני מאחזים שנמצאים במרחק של דקות הליכה מביתו בהתנחלות אלון שבות: גבעת החי"ש וגבעת הח"יש צפון. ראשית נזכיר כי גם בהתנחלות אלון שבות כמו ברוב ההתנחלויות באזור שכיום נהוג לכנותו "גוש עציון", אין מטר מרובע של אדמה שנרכשה על ידי יהודים לפני 48. מה כן יש שם? אדמות ששייכות לתושבי הכפרים נחאלין ובית אמר שישראל השתלטה עליהן בדיוק באותם אמצעים שהיא עשתה בהם שימוש על מנת להשתלט על שטחים שהועברו להתנחלויות אחרות בגדה (http://bit.ly/2KssZIv). אז אחרי שסגרנו את הפינה הזו בוא נדבר רגע על המאחזים עצמם. כמו הרבה התנחלויות וותיקות נוספות גם לאלון שבות הרגישה בסוף שנות ה-90 שהגיע הזמן להקים מאחז. אבל מה עושים אם מדובר בחלקה מבודדת שאין אליה דרכי גישה? חברה תתקדמו! אנחנו בגדה! פורצים כבישים באדמות הפרטיות שנמצאות בין ההתנחלות ובין המאחז ומעיפים את בעלי הקרקע. ומה עושים אם במקום אין תוכנית מתאר? חא'לס אתם בטח צוחקים! בונים באופן בלתי חוקי ובלי תוכנית מתאר. ומה עושים אם רוצים להרחיב את המאחז? אין בעיה! מאתרים שטח פרטי שנמצא 200 מ' צפונה ופורצים דרך ומקימים עליו מאחז נוסף. רגע ומה המנהל האזרחי עושה? מה שהוא עושה בכל מקום אחר. מוציא צווי הריסה ודואג להעלים עין כאשר המתנחלים ממשיכים לדרוס את החוק ולשדוד אדמות. אבל מה השכן השופט סולברג עושה? הולך כל יום לעבודה ומדי מפעם משחרר פסקי דין שמאפשרים למדינה להרוס בתים של פלסטינים כמו בח'אן אל אחמר או בסוסיא, שהיא דאגה לכך שאף פעם לא תהיה להם דרך חוקית לבנות.