"....מִשּׁוּרָה מְשַׁחְרֵר רַק הַמָּוֶת" נכתב בהמנון הלח"י "חיילים אלמונים". מסתבר שאצל המתנחלים גם המוות לא משחרר וגם המתים מגויסים לתמוך בפוליטיקה גזענית וסקטוריאלית. לאחרונה פרסמנו לראשונה יחד עם העיתונאי אורי בלאו בעיתון הארץ את סיפורם של בתי הקברות הישראלים בגדה המערבית. לסיפור הקבורה של מתנחלים בגדה המערבית ישנה חשיבות פוליטית ייחודית שכן ההלכה היהודית מיחסת קדושה לגוף המת ומתירה רק במקרים חריגים להעתיק קברים ממקומם. ברור אם כן כי ההחלטה לקבור מתים בבתי הקברות הפזורים בהתנחלויות, היא החלטה שיש מאחוריה אמירה פוליטית. ברחבי הגדה קיימים כיום כ-35 אתרי קבורה פעילים, שניים מתוכם הן חלקות קבר אישיות: אחת בקריית ארבע של ברוך גולדשטיין מי שביצע את הטבח במערכת המכפלה בשנת 1994 ואחת של ראש העיר הראשון של ההתנחלות אריאל רון נחמן שנקבר על גבעה המשקיפה על ההתנחלות. רוב בתי הקברות שייכים להתנחלויות ספציפיות אבל ישנם גם מספר בתי קברות אזוריים כמו אלו באזורי התעשיה בברקן ובמישור אדומים. חלק ניכר מבתי הקברות הוקמו במרחק של מאות מטרים משטחן הבנוי של ההתנחלויות ומיקומם נבחר בקפידה כך שהם יהוו חוליה אחת נוספת ברצף של "עובדות על הקרקע" שנועדו למקסם את התפשטות על המרחב סביב ההתנחלויות. דוגמאות טובות לכך הם בית הקברות שנבנה כקילומטר מצפון להתנחלות פצאל ובית הקברות שנבנה בין ההתנחלויות עלי ושילה. גם שוד הקרקעות המופרט, כלומר זה המבוצע על ידי מתנחלים עצמם, לא פסח גם על בתי הקברות בגדה המערבית: 7 בתי קברות הוקמו על קרקעות בבעלות פלסטינית פרטית, ביניהם בתי הקברות בהתנחלויות פסגות, כוכב השחר ובית הקברות שנבנה בין ההתנחלות שקד ואזור התעשייה שחק בצפון הגדה המערבית. שאר בתי קברות הוקמו על אדמות שהופקעו או נלקחו על ידי המדינה באמתלות ואמצעים מגוונים והועברו באופן רשמי למתנחלים. מעבר לבתי הקברות הפעילים, מוכרים לנו נכון להיום עוד 4 אתרים המיועדים לשמש כבתי קברות: בית קברות מדרום להתנחלות אורנית, בית קברות בשטח E-1 ממערב להתנחלות מעלה אדומים, בית קברות מדרום להתנחלות אפרת ובית קברות שנכרה באופן פיראטי מדרום להתנחלות מעלה מכמש.