ביום ה-12.2.2018 חתם יוסי סגל הנושא בתואר "הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באיו"ש", על תעודת הכרזה על אדמות מדינה הכוללת שטח של כ-10 דונם. מדובר במהלך מוזר שכן מדוע המדינה טורחת להכריז רק על 10 דונם, שעה שרוב ההכרזות על אדמות מדינה כוללות שטחים גדולים הרבה יותר? מבט מקורב על השטח שהוכרז מבהיר את הסיפור.

בשנים 1983-1986 ישראל הכריזה על כ-650 דונם מדרום לחברון אדמות מדינה והקצתה אותם להתנחלות בית חגי. זהו שטח השיפוט הרשמי של ההתנחלות עד היום. בחירת המקום לא היתה מקרית כמובן והיא נועדה לחסום את התפתחותה של העיר חברון דרומה ולהפריד בינה ובין הכפרים מדרום לעיר ולמחנה הפליטים אל פוואר.

כמו מרבית ההכרזות על אדמות מדינה גם הכרה זו כללה כמה שטחים נפרדים שגובבו יחדיו על בסיס היותם טרשיים שהוקצו להתנחלות. שיטה זו כפי שכבר הראנו בדו"ח "כחול לבן שחור", הזמינה מראשיתה פלישות לאדמות מעובדות סמוכות, שכן שום ישוב לא יכול להתקיים רק על שטחים שמתוחמים באופן כה אקראי. מתברר שההכרזה הנוכחית נועדה לסגור פער של כ-10 דונם בין שתי חלקים שנכללו בהכרזה המקורית, על מנת שניתן יהיה לבנות עליהם באופן "חוקי". ההכרזה הזו מסתדרת היטב עם המגמות שאנו רואים גם בהתנחלויות מבודדות וקיצוניות נוספות בגדה המערבית, אשר ברובן ככולן מתקיימת בנייה.

מאז שנות ה-80 ישראל הכריזה על למעלה מ750,000 דונם אדמות מדינה. כ-650,000 דונם מתוכך הם באזור C ואילו שאר השטח שהוכרז כלול בשטח A ו B שהועברו לרשות הפלסטינית בעקבות הסכמי אוסלו. רוב ההכרזות על אדמות מדינה נעשו בשנות ה-80 והחל משנות ה-90 חלה האטה משמעותית במספר ההכרזות וגודל השטחים המוכרזים.

נציין כי בשנים האחרונות ניכרת שוב עלייה במספר ההכרזות על אדמות מדינה: - 997 דונם סביב ההתנחלות עלי במרץ 2017 - 2342 דונם מדרום ליריחו במרץ 2016 - 4000 דונם נוספים ממערב לבית לחם באוגוסט 2014 - 1000 ממערב לבית לחם באפריל 2014