בוא שמעו סיפור: שבועות ספורים לאחר תום המלחמה ביוני 1967 ישראל ספחה שטח בן כ-70,000 דונם לתחום השיפוט של העיר ירושלים. כידוע זהו השטח היחיד בתוך הגדה המערבית שישראל ספחה פורמאלית לאחר המלחמה. שיקול מרכזי שהנחה את משרטטי קו הסיפוח היה הכללת שטחים פתוחים סביב גבולות העיר עד אז, שיאפשרו בנייה של התנחלויות/שכונות חדשות בשטח שסופח.

כך נבנתה בין היתר גם שכונת נווה יעקב בקצה הצפון מזרחי של ירושלים. אגב, השכונה נבנתה על קרקעות שהופקעו מפלסטינים תושבי בית חנינא וחיזמא ולא על אדמות שנקנו על ידי יהודים שעליה הוקמה המושבה נווה יעקב בשנות ה-20, שנהרסה על ידי הירדנים במאי 48.

לאחר סיפוח ירושלים ב-67 נוצרו קווי גבול מלאכותיים בין "מזרח ירושלים" ושאר הגדה המערבית. כך קרה גם סביב נווה יעקב. בשנים 2004-2005 ישראל בנתה סביב ירושלים מערכת של גדרות וחומות שמפרידים אותה פיזית משאר הגדה. אלא שחלקים גדולי מהגדר לא נבנו על גבולה המוניציפאלי של העיר וכך נותרו ב"תוך הגדר" שטחים נרחבים שבאופן פורמאלי הם בכלל חלק מהגדה המערבית. זה מה שקרה גם מצפון לנווה יעקב.

אז מה עושים עם השטחים הפרטיים של תושבי בית חנינא שנותרו בין הגדר ובין בתי השכונה? משתלטים עליהם כמובן. מכיוון שנווה יעקב עברה תהליך התחרדות מואץ בעשורים האחרונים, המשתלטים במקרה זה הם שני גופים חרדיים ("מנחת חינוך" ו"נפש החיים") המקבלים באמצעות עמותות שונות תקציבים מהמדינה, שבנו במקום מוסדות חינוך ואף החלו לריב ביניהם על השלל הגנוב.

בשנת 2012 פרסמנו את הסיפור הזה לראשונה והמנהל האזרחי טען שנמסר למבנה שם צו הריסה (https://goo.gl/WDNJXq). נחשו מה קרה מאז? נכון, נוספו שם עוד 8 מבנים.