נתחיל עם תזכורת: במהלך השבועות הראשונים לאחר הרצח, הכביש ההיסטורי המחבר בין הכפר ביתילו והכפרים דיר ניט'אם ונבי צלאח, נחסם לחלוטין לתנועת פלסטינים. בשעות אחה"צ של ה-28.8 הצבא פתח את הכביש לתנועת פלסטינים, למעט הקטע הצפוני ביותר של הכביש שאורכו 1.6 קמ'. על מנת לעקוף את הקטע החסום, התנועה הפלסטינית על הכביש מנותבת לכביש רעוע וצר שעובר בפאתי הכפר דיר ניט'אם ומתחבר לכביש הראשי שמחבר את ביר זית עם הכפרים ממערב לה (כביש 465). מדובר בנסיעה של 7.5 קמ (במקום 1.6) אבל בגדה המערבית כידוע זמן וטרחה של פלסטינים הם בגדר זוטות ועונשים קולקטיבים הם בגדר נורמה מקובלת.

אז איך זה שהצבא והמתנחלים חוסמים רק את קטע הכביש הצפוני ביותר לתנועת פלסטינים?

על מנת לענות על כך צריך להסתכל על מפת השטחים שהועברו בעבר למתנחלי חלמיש. ההתנחלות חלמיש נבנתה בעיקר על שטחים שהוכרזו "אדמות מדינה" (פלוס כמובן שטחים פרטיים שהמתנחלים במקום גזלו ביוזמתם בעיקר לשם השתלטויות חקלאיות). אך רוב השטחים שהוכרזו בזמנו "אדמות מדינה" נמצאים דווקא ממזרח לקטע הכביש שנותר חסום ואין עליהם כיום בנייה. אל שטחים אלו המתנחלים מבקשים עתה להתפשט וסימן ראשון לכך הוא המאחז החדש שנבנה ממזרח לכביש. ועל מנת לעשות זאת הצבא סגר עבורם את אותו קטע כביש בן 1.6 קמ' במטרה להופכו בעתיד לכביש פנימי בתוך ההתנחלות.

המודל על פיו עובדים המתנחלים בחלמיש אינו חדש: ישנם בגדה המערבית הרבה דרכים חקלאיות וכבישים היסטוריים שנבלעו על ידי התנחלויות שונות באופן דומה. הנה מספר דוגמאות בולטות:

• הכביש שחיבר בין הכפרים ח'רבתא וצפא נבלע על ידי ההתנחלות מודיעין עלית.

• הכביש שחיבר בין כפר קאסם (ממערב לקו הירוק והכפרים מסחה ובדיא נבלע על ידי ההתנחלות אלקנה.

• הכביש שחיבר בין הכפרים לובן אל ע'רביה ועבוד נבלע על ידי ההתנחלות בית אריה.

• כביש שחיבר בין נחאלין ובית לחם נבלע על ידי ההתנחלות נווה דניאל.

בשבועות הקרובים נשתף אתכם בעוד כמה פרטים לגבי תוכניות הכבישים וההשתלטות של המדינה והמתנחלים באזור זה.