בעקבות הרצח בהתנחלות חלמיש בשישי האחרון, החלטנו להקדיש פוסט להתנחלות זו. אבל לפני כן פנייה קצרה לצרחני הימין: תחסכו את הקשקושים ואת השאלות הקנטרניות, לא אנחנו לא חושבים שמותר להרוג מתנחלים. אנחנו לא חושבים שמותר להרוג אף אדם אלא אם כן מדובר בהגנה עצמית. אבל אנחנו כן חושבים שכל רצח פוליטי מתרחש בהקשר מסוים. וההקשר הרלוונטי לסיפור רצח זה, הוא היותם מתנחלים שגרו בהתנחלות ישראלית שקמה, מתקיימת ומתפתחת תוך נישולם המכוון של פלסטינים תושבי הסביבה. ולכן אנו מתעקשים להביא כאן כמה עובדות על ההתנחלות חלמיש. - ההתנחלות נווה צוף אשר לימים נקראה 'חלמיש' הוקמה בשנת 1977-1978 יחד עם עוד 5 התנחלויות בתוך בסיס ירדני נטוש שנבנה על הכביש המחבר בין העיירה ביר זית ובין הכפרים ממערב לה. בחירת המקום לא היתה מקרית והיא נועדה כמובן (כמו כל ההתנחלויות), לתקוע טריז בין ביר זית ובין הכפרים הפלסטיניים ממערב לה. - בשנת 1978 הוצא הצבא צו תפיסה 28/78 שמחולק לשני חלקים שנועדו להשתלט על שטחים עבור ההתנחלות. כך הועברו 686 דונם מאדמות הכפרים דיר נד'אם, נבי צלאח ואם צפא לידי המתנחלים. בשלב שני הכריזה המדינה על 2,060 דונם אדמות מדינה והעבירה אותם להתנחלות. אבל כל זה לא הספיק למתנחלים במקום על אף ששטחה הבנוי של ההתנחלות כיום מתפרש רק על כ-10% מכלל השטח שהצבא העביר לידיה עד היום באופן רשמי. החל משנת 2007 הם החלו לפלוש לחלקות חקלאיות של שכניהם מנבי צלאח ודיר נד'אם שנותרו בין הכביש העוקף (כביש 465) ובין בתי ההתנחלות עצמה. כיום מעבדים (בעיקר עצי זית) מתנחלים מחלמיש כ-60 דונם עליהם השתלטו לאחר שמנעו במשך שנים בחסות הצבא את גישת בעלי הקרקע לאדמותיהם. - אבל גם זה לא הספיק למתנחלים במקום, אז הם השתלטו גם על 'עין אל קווס', מעיין השייך לתושבי נבי צלאח, המכונה כיום על ידם מעיין מאיר. בחודשים האחרונים מתנחלי חלמיש השלימו את ההשתלטות על אין אל ח'לד, המצוי עשרות מטרים בודדים מעין אל קווס. - בטח אתם סקרנים לדעת מה עשה המנהל האזרחי על מנת לפנות את הפלישות הללו. נשאיר אתכם במתח.